כולם מדברים על כללים בבדס"מ, על כך שיחסי שליטה אמורים להיות שפויים, בטוחים ובהסכמה.
ומה תגידו אם אספר לכם שאני לא מעוניינת בכך, לא רוצה את השפוי, לא רוצה את הבטוח ובטח שלא את ההסכמה.
אני רוצה להילקח ע"י זה שיהיה השולט שלי.
אני מפנטזת לחוות את הבעלות במובן הכי קיצוני של המילה, האם זה בסדר שכך אני רוצה?
שהוא יהיה זה שיחליט עליי, מהדברים הקטנים ועד הגדולים ושאם אעז לסרב, הוא ישיג את מבוקשו, בדרך הקלה או הכואבת.
והדרך שלו תכאב, היא כל כך תכאב.
היא תוציא ממני דמעות של דם וכך אהיה, כך אתמסר ואהפוך לשלו.
הוא יחליט על הלבוש, על זמני שינה ואם אומר שאני לא רוצה הוא יעיף את ראשי בסטירה לכיוון המיטה, ימעך את ראשי עד שלא אצליח לראות מבעד לדמעות וכך אירדם, תחתיו.
הוא יחליט אם אשאר חלקה או מחוררת מסימניו, ואני אבכה, אבכה בזמן שהוא יכאיב וישחיר את עורי אבל זה לא ישנה כי ככה זה שאני של מישהו אחר.
כך אני רוצה לחוות את הבדסמ שלי. זאת הפנטזיה. האם לפעול בכדי שהיא תתקיים?
לפני 4 שנים. 4 באוקטובר 2020 בשעה 18:55
