לפני 4 שנים. 7 באוקטובר 2020 בשעה 5:24
את נכווית ממנו מספר פעמים,
נשים שהגיעו וגם נעלמו מאחורי גבך.
לא היתה להן משמעות או תוכן,
סיפוק רגעי לצורך 'כיבוש'
הצורך שלו להרגיש שהקסם לא אבד....
משבר גיל הארבעים המזדיין.
ולמרות שאת מבינה שאין להן סיכוי מולך?
את נפגעת!
והאמון נסדק עוד קצת ועוד קצת...
כל אחת מהן הוסיפה.
למעשה כל אחת מהן היא חריץ בחגורה ולא ניתן להפיל את האשמה בהן.
זה הוא הכושל בהתנהלות אנושית וכנה מולך.
האשמה כולה בו.
וכשהתובנה הזו הפציעה לה את כבר 'שרופה'
כל מילה שניה תעורר בך ספקות.
לא משנה כמה תשכנעי את עצמך שאת הוזה או חושדת ללא סיבה,
לא משנה כמה תנסי להאמין בו שוב.
הספק יאכל אותך מבפנים.
המרמור על חוסר היכולת שלך לעמוד בקו אחד עם האינטואיציה וההכחשה המתמדת.
ברגע מסוים מגיעה משום מקום מחשבה שמעירה אותך,
עץ עקום לא יתיישר,
חבל על האנרגיה והכאב.
שיהיה לך בהצלחה
