היה אחד שאיתו בכלל לא רציתי להיות נשלטת. שאותו לא רציתי בתור שולט.
הלבשתי עליו את כל הרצונות הקמאיים של ילדה קטנה לאהבת אב.
לא שאבא נעדר פיסית מהחיים שלי. הוא נכח שם תמיד בגופו הנעדר אהבה.
בחרתי בו שיגלם את התפקיד כי הוא הזכיר לי אותו בקרירות שנשבה ממנו לתוך הפנים שלי. בקושי שלו לאמר מילות אהבה. בקושי שלו להתחייב. אם הוא יאהב אותי זה יהיה כמו אבא .
מצאתי את עצמי מוכרת את גופי לכל המרבה במחיר של חום ואהבה .
הוצלפתי עד כאב, הזדיינתי , מצצתי ליקקתי , הושתנתי, בלעתי וגמעתי שתן רק בשביל לשמוע כמה שאני טובה .
לא שסבלתי. נהנתי אבל לא לשם כך באתי אליו.
באתי אליו כמו קבצנית ללקט מילות אהבה, יחס ודאגה.
אם זה היה תלוי בי המגע היחיד גופי השרוע על הריצפה , ראשי המונח על ברכיו וידיו המלטפות.
רציתי לשרת אותו כמו ילדה מסורה. לדאוג לו , לבשל את האוכל האהוב עליו, לשבת איתו בגינה ולספר לו סיפורים כשהוא מלטף אותי ברכות ומנגד שיפתח את ליבו הסגור כמו אבא ויכניס אותי בפנים, לתוך עולמו הזר.
באתי אליו בשביל הרגעים האלו שמעולם לא היו ושכנעתי את עצמי שאני מסתפקת בהנחת ראשי על החזה שלו אחרי שהוא השתמש בגופי אותו הענקתי לו ברצון.
אבל זה לא הספיק. ואני הרגשתי שוב את תחושת הכישלון, את העיניים הצורבות מבכי את המחנק בגרון.
וכשהוא היה אומר לי את נשלטת מעולה רציתי לקום ולהעיף לו סטירה. אבל לא אמרתי כלום. לא אמרתי שאני רוצה לשמוע שאני ילדה טובה יחידה ומיוחדת לא נשלטת.
אבל בסוף הבנתי שאני צריכה להפסיק לחפש גברים נכים רגשית כמו אבא שיכניסו אותי לתוך העור שלהם וכך אגיע לקתרזיס המיוחל.
זה נידון לכישלון כמו הקשר שלי איתו.
