הכלוב הסודי

גוף זה קל,
גוף זה משעמם,
ויברטורים אנושיים תמיד קראתי להם.
אתה לא מספיק מעניין שאטרח לזכור את השם שלך.
לא מבינה למה כל כך רודפים אחרי סקס,
מספיק שיש לך פלאפון ביד וגג תוך חצי שעה את כבר גונחת מקופלת על איזה שולחן.
מה זה משנה כמה הכוס שלי רטוב או זה שהשפתיים שלי נסגרות באופן מושלם סביב הזין שלך.
מתי התכהתי ככה?
לפני המון שנים כשאני עוד הייתי בצד המטופל אחת העו"ס או אולי הפסיכולוגיות שהתעקשו לתקן אותי אמרה שהיא גאה בי שהורדתי חומת הגנה לפניה ודיברתי. עד היום חרוט לי בזיכרון החיוך הגאה בעיקר בעצמה שלה והשרשרת בוקרים בגווני זהב שענדה תמיד, ואני רק חשבתי כמה קל זה להגיד מה שרוצים לשמוע.
וכל מה שאני רוצה היום זה משהו שיעיר אותי, כמה כבר סף הריגוש שלי יכול לטפס ממני?
מרגיש שכמה שיותר בני אדם ביקרו לי בין הרגליים ככה הדרישה מהבאים עולה. מחפשת כל הזמן אחר החיבור הנכון, מישהו שארצה להוריד ממנו את הבגדים לא רק כדי להגיע לעור החם.
ילדה סתומה שקודם עונה כן ואז שוכחת לחשוב.
ולמה תכלס אני מצפה? הרי בחיים לא הורדתי את כל חומות הגנה, אף לא פעם אחת.
מישהו שידליק לי את המוח, כי הרי להגיד את הלב אין לי באמת ביצים.