היה לי חבר טוב, מתוק מדבש, נשלט. גבר יפה ועדין, אציל, ג׳נטלמן.
הוא היה נשלט מהוסס. רוצה בשקט, בביישנות הזאת שלו. הוא רצה אשה ורצה להיחדר. אבל לא ככה.
הוא סיפר לי שהם נפגשו והיא נורא שתתה ואז היא העמידה אותו על ארבע, הם לא היו לבד. הוא לא ידע שהם לא יהיו לבד. לא היה לו מושג.
הם היו כמה נשלטים וכמה שולטות והוא קפא, קפא לגמרי כשהיא חדרה אליו. ולמרות שהוא גבר, חזק, הרבה יותר חזק ממנה, הוא לא הצליח להתנגד. אפילו לא להגיד לא.
זה היה לפני הרבה שנים ואני יכולה להגיד, אולי הייתי טיפשה. אבל פאק, בכלל לא הבנתי שהוא נאנס. את אלף הייסורים שלו, את כל מה שהוא עבר. חשבתי שכמו כולנו הוא גילה שהפנטזיה שלו לא באמת מתאימה לו ונכון שהיא קצת שיקרה ודי רימתה, אבל היי, מי לא משקר ומרמה. אויש, לעזאזל איתי. לא חיבקתי ואמרתי לו: נאנסת. זה לא אשמתך. כלום לא היה אשמתך. נאנסת.
------
מכה על חטא
