הכלוב הסודי

יש מקרים מסויימים בחיים שגורמים לי לחשוב על לחזור אחורה ולשנות משהו במהלך החיים שלי, ברוב המצבים אני מבינה שהכל לטובה בסופו של דבר.
חוץ מזה.
אם הייתה לי האפשרות לחזור בזמן ולא להכיר את האבקה הארורה הייתי קופצת על ההזדמנות.
לפעמים נדמה לי שאלוהים והשטן (אני אתאיסטית) רקחו ביחד אבקת קסמים בשביל להתעלל בנו, הבני אנוש למען בידורם הפרטי.
אין לי הסבר אחר לדבר הזה ולאיך שזה גורם לי להרגיש, כל חוויה אחרת מחוירה לעומת זה.
אני לא באה להציע נחמה רק לשאול שאלה רטורית איך עוברים הלאה ואולי גם לחפש הזדהות והבנה.
בסופו של דבר אנחנו בני אדם ולכל אחד יש חולשות, יש אנשים שהחולשה שלהם היא יותר קלה לעיכול אבל פה זה לא מקום לחלשים, פה שופכים את הקרביים במעטה אנונומי.