הכלוב הסודי

הייתי ממש חזקה בימים האחרונים, או לפחות ניסיתי לגרום לעצמי להאמין שאני כזאת...
נפגשתי עם משפחה וחברים, הכנתי מאכלים טעימים, גמרתי מלא פעמים והעברתי שעות מול הטלויזיה עם סדרות וסרטים.
ניסיתי להתעלם מהעובדה שהוא לא בא, ושהוא לא הציע לי לבוא אליו.
ניסיתי לשכוח מהכאב שהרגשתי בכל פעם שהסתכלתי על המסך ולא היתה שם הודעה ממנו, כבר חמישה ימים רצופים.
ניסיתי לא לחשוב על מה הוא עושה בכל רגע, ולא לחשוב על זה שהוא בטוח מזיין עכשיו מישהי אחרת, ואפילו כמה.
אבל לא הצלחתי, כלום לא עזר.
ולמרות שעמוק בתוכי אני יודעת שאני שווה, מבפנים ומבחוץ, ושמגיע לי הרבה יותר, ושהוא לא שווה את הדמעות שלי, או את המחשבות שלי, זה לא משנה כלום.
נשברתי.
בפועל עכשיו אני קבורה מתחת לשמיכה, עם בקבוק יין, דמעות ורחמים עצמיים, מתאפקת לא להישבר ולכתוב לו.