אבא נהיה אלים יותר ויותר, לא רק מילולית זה תמיד היה.
ולא רק בצורה כמעט מצחיקה ומתבקשת של לזרוק עלי את מגש האוכל (והאוכל) של בית החולים, אחרי שציינתי שהיתרון בניתוח כריתת המעיים האחרון, זה שיותר הוא לא יפליץ. זה לא הצחיק אותו, כפי שהעיד מגש האוכל המתעופף.
אבל הוא התחיל לזרוק את כלי האוכל שלו גם על האחיות במחלקה
ואז הוא גם דפק כמה סטירות לעובד הזר שמטפל בו והעיף אותו מהבית באמצע הלילה
לפעמים אני מסתכל עליו ורואה דוב גריזלי פצוע שמשסה את שאריות כוחותיו בהתנגדות לכל מי שמנסה להתקרב בכדי לעזור. דוב גריזלי פצוע, לא יודע מהי עזרה. אבל הוא לא דוב. הוא אבא שלי.
הוא נהיה אלים יותר ויותר, וקשה לי מאוד להבין איפה זו קריאה לעזרה, איפה זו מניפולציה ואיפה זה סתם איבוד עשתונות
הוצאתי את העובד הזר מהבית, ושכרתי לו מקום אחר לישון בו מרחק "10 דקות הקפצה" מהבית. אידאלי זה לא, זה ברור לי, אבל נראה לי שבמסגרת התנאים הקיימים זה הכי טוב שיכולתי לעשות. לאפשר נטרול של ההתפרצויות האלימות ובו זמנית לשמור על רציפות הטיפול בו.
אומרים לי שאני טועה, שאני לא בסדר ושאני עוד אהרוג את אבא אם אני אמשיך לטפל בו כך, ושאני מקבל החלטות גרועות. אבל באמת שאני לא רואה עוד אפשרויות, אחרי 4 עובדים זרים שנטשו. הלוואי והייתי רואה עוד אפשרויות.
אבל גם זה בסדר, התרגלתי לטעות.
ולאשמה.
------
הטועה תמיד
