הוא אחד שיודע ללחוץ על הכפתורים הנכונים ללא ספק.
הוא אהוד ומוכר, באמת, הוא אדם נהדר ושולט אכזר.
אבל יסלחו לי כולם, כשאני קוראת על מעלליו אני נזכרת במפגש הראשון שלנו; אליו הגעתי לבושה כפי שהורה אחרי התכתבות מחרמנת וארוכה, הוא נראה טוב, בנוי היטב, פנים נאות, יודע להשפיל ולגרום לבכות.
אחרי שיצאנו מהמסעדה, הוא משך אותי אחריו לפינה יחסית נסתרת אך לא ממש מבודדת, ושם נתן לי סטירה חזקה.
מיד נתמלאתי מבוכה ושפלות רוח וכל קשת הרגשות שעוברת בכל אחת שמקבלת מרות מאדם בו חושקת
אבל-
עוד אנשים ראו את הסטירה הזאת. שני גברים שהיו בצד השני של הרחוב מיד ניגשו בריצה, לקח לי הרבה זמן להבין מה קרה. אחד מהם תפס אותו ביד, השני משך אותי הצידה ושאל אם אני בסדר.
שניהם שאגו עליו שהוא חת׳כת אפס מאופס שמרים יד על אישה
והוא - עם כל הפאסון של השולט, עם כל הגב המתוח והחזה הנפוח התחיל לגמגם ולהגיד אל תתערבו. זה מרצון.
איזה רצון אחי???? איזה????? להרים ככה יד???? לאמא שלך או לאחותך גם מרביצים ככה???? עוד אנשים התאספו. לא ידעתי בכלל מה להגיב איך להגיב. ניסיתי להתקרב אליו להרגיע את הרוחות שמרגע לרגע התחממו יותר ויותר והתמלאו בעוד אנשים שקוראים לו בשמות גנאי. מישהו נוסף דחף אותו מאחור. עוד רגע לינץ׳ מסיטואציה בסיסית שהתלקחה במהירות. הצלחנו לברוח משם כל אחד לכיוון אחר של הרחוב.
כשהתקשר אחרי רבע כבר לא עניתי. בעיני רוחי ראיתי אותו כפי שעמד שם; שפוף, מושפל, מתרץ. כבר לא בא לי.
מקווה שאתה מבין
י׳
