הכלוב הסודי

בכל פעם שהאתה הערטילאי הזה שנשאר מהממשי שהיית מציף לי את המוח זה כי אתה הממשי הרחוק והזר כבר חושב עלי בכמיהה ואנטנות המכשפה שלי קולטות את זה והסינפסות מתבלבלות. זה לא שלי.
אתה מיוסר לפחות כמוני. לא, יותר.
היית רוצה לחשוב שאני עדיין גורבת בשמחה את הגרביים שלך. זרקתי אותן לזבל.
אתה מתקשר כדי להסביר למה הדברים נגמרו כמו שנגמרו, לבקש מחילה. אני בכלל לא עונה.
אתה עובר שוב ושוב ושוב על הוואטסאפים שנוגעים לך בלב ומעמידים לך את הזין, מתרגש במנות קטנות, מסניף שורה ועוד שורה. אני - מחקתי כל זכר ממך.
אתה מנגן את השיר ההוא שוב ושוב כשאתה לבד ברכב. אני מאזינה לו בלית ברירה ומנסה בכוח למחוק אותך ממנו כי ממש לא מגיע לך.
אתה מרגיש אותי בפעולות קטנות ביום-יום שנצרבו בתנועת השרירים. אני זזתי הלאה.
אתה מתעורר באמצע הלילה ומרגיש שמשהו חסר. אני חולמת.

------
יוספה