כשהיינו ביחד והיא רצתה להיפרד, הייתי אומר לה שאף אחד לא יאהב אותה כמוני. לי לא אכפת שהיא שמנה ושהיא לא מי יודע מה יפה. אני לא מתבייש להביא אותה לחבר'ה. הזהרתי אותה שגברים אחרים הם לא ככה, שהם אולי יזיינו אותה בפרטי אבל יתביישו בה בפומבי. גברים הם זבל, מה לעשות. היא הבינה, היא חכמה. נשארנו ביחד הרבה זמן. אבל בסוף בכל זאת נפרדה ממני, למרות שהזהרתי אותה שלא מחכה לה שום דבר בחוץ.
מאז עברו חודשיים. אני מתגעגע אליה מאוד. אני יודע שזה לא בסדר אבל אני קורא את התכתובות שלה עם אחרים (יש לי את הסיסמאות שלה, היא לא יודעת) ורואה שצדקתי. באמת דוחים אותה על משקל ועל מראה. מצד אחד מרגיש לי טוב שהיא רואה שלא סתם אמרתי לה שלא ירצו אחת כמוה. אבל בעיקר הלב שלי יוצא אליה שהיא צריכה לעבור את ההשפלות האלה מאפסים שלא רואים איזו אישה מדהימה היא. והכי אני מקווה שעכשיו היא מבינה שהיא היתה צריכה להשאר איתי, היחיד שיאהב אותה באמת למרות המשקל.
------
רומנטיקן
