הכלוב הסודי

כי אני יודע כמה בחורות נמשכות אליי, ואני יודע מה מושך אותי בבחורה.
נער הייתי וגם זקנתי. הראש נשאר איתך תמיד.
אני יודע שאני מפנטז להיות איתך בכל מיני מקומות, וכשאני מביט בפנטזיה לצידי על מי שפוסעת/מקפצת שם,
אני יודע על מה אני מסתכל, ומה מרחיב לי את הלב, מה גורם לי לגאווה,
ואל תיעלבי - זה לא הכוסית המדהימה שאת, אלא מי שאת.
זה הידיעה שתמיד יהיה משהו שיצחיק אותנו, שיסקרן אותנו, שיגרום לנו לעשות משהו
שכולם ינעצו בנו עינים, ושאני ארגיש שם הכי נכון, והכי רגוע, והכי מאושר.
כי את תהיי שם. וזה מספיק. והשדיים שלך, והתחת שלך והכוס שלך. הם לא העיקר בך.
ואולי יש כאלו שכתמונה נראים טוב יותר, אבל הם לא מושכים אותי, כי מבחינתי, כל כולך הוא העיקר.
כל פיסת עור, כל פצע, כל שריטה, על הגוף ושבלב. את כולם אני רוצה. שיהיו איתי. לצידי. במיטתי.
ושכשמישהו מזיין אותך, הוא לא יכול לקחת את זה. כי מי שאת, זה הרבה יותר ממה שאת נותנת לו.
הבנת?