מתעורר עם דמעות ונזכר באירועים שבנו את הכעס שבתוכי,את האלימות כלפי עצמי ואחרים ף. את הבור שממנו נולדה השנאה לכל מי שמשפיל את האחר בגלל שהוא יכול לעשות שימוש בכוח העודף שיש לו. את הפחד שלי מאיבוד השליטה. שמישהו יקשור אותי, יגביל אותי, יסגור אותי. .
לאחר הצעקות והריבים, שמהם נולד האירוע, הוא סגר את הדלת, הביא את החגורה ש״נבחרה״, והורה לי להריח היטב את ריח העור, על מנת (כך הוא הסביר לי) שזה ייחרט לי בזיכרון. ואלוהים יודע כמה זה נחרט לי בזיכרון.
והוא הניף אותה בכל כוחו והיכה בי, בזעם ובשנאה שאני לא יכולתי להבין. 10/20 פעמים, והפנים שלי בתוך הכר, ואני כובש את קול היבבה שנפלט לאחר כל מכה. והבשר שלי רתח והלב שלי געש, ואני הייתי חלש מדי כדי לקום ולהכות אותו, ולהשתחרר משם,. הדרך היחידה לנקום/להעניש אותו הייתה להרוג את עצמי, ומאז למעשה ככל הנראה אני עושה הכל כדי להרוג את עצמי. כדי שיהיה להם עצוב שאני מת. לכל מי שאוהב/לא אוהב אותי.
הבור נוצר כאשר הבנתי ״אבא ואמא שלי לא אוהבים אותי.״
והפנים שלי עדיין נרטבות מזה 40 שנה אחרי.
לפני 3 שנים. 2 ביולי 2021 בשעה 13:03
