הכלוב הסודי

היא שלחה לי הודעה שנראה לה שאתה בעניין של ״50 גוונים״. כאילו שלא ידעתי את זה... זה כתוב לך על המצח. אבל זה לא העיקר...
אנחנו קרובים בגיל וגרים קרוב, יש לנו קווים מחשבה דומים לגבי החיים. עם כל זה, מפרידה בינינו תהום שספק אם אי פעם יהיה אפשרי לגשר עליה, וגם זה תלוי ברצונך יותר ממה שתלוי ברצוני. ככה זה כשאתה זה שמשלם לי את המשכורת.
יש בינינו יחסי מרות, אבל אין מצב שתנהג בי באדנות. להיפך, אתה תמיד מנומס ואדיב.
אני צריכה ממך דברים, ולא בא לי לבקש. לא בא לי לדבר איתך מעבר ל״בוקר טוב״. זה לא אתה, זו אני. אתה כזה חתיך, חכם, כריזמטי, חד והנה אתה במסדרון עכשיו (רק שלא תיכנס לכאן). אני לא מדברת איתך לא כי אני כועסת, אלא כי הבנתי שאנחנו לא חברים וגם לא נהיה. מוזר לי להתבטא ככה, כי אני מסוגלת להתיידד עם אבנים... אבל הבנתי שאתה הבוס, ואני עובדת אצלך, וספציפית בענייננו - זה פשוט לא מתאים.
אני לא רוצה לבקש ממך כי כל הזמן אני רק מבקשת וצריכה. קשה לי להיות זו שמבקשת ממך ולא להיפך. זה לא מגניב להודות, אבל אני ממש נהנית לעשות עבורך דברים. בטח שיש לי אינטרס לעשות את זה! אני לומדת ממך המון. כל מה שאתה מבקש, אני עושה ותוך כדי מנסה להבין למה ביקשת את זה ומה הרציונל.
אני מעריצה אותך כאילו אתה כוכב רוק ומכורה למוח שלך, לאישיות שלך, ליכולות שלך. אתה גם חתיך אז זה עוד יותר.... ואני חושבת עליך דברים טובים. זו גם הסיבה שאני מתרחקת ממך: כדי להסתכל עליך מרחוק. אתה מבין? בניגוד לנשים אחרות, אני לא רוצה להיות איתך. אני רוצה להיות אתה.