לא רציתי לכתוב את זה אצלי בבלוג כי אין לי כח נפשי לספוג את הביקורות והשיפוטיות שלכם.
זאת פעם ראשונה שאני כותבת כאן. הפוסט הזה מופנה למישהו ספציפי שכרגע חסמתי, ואם הוא יקרא אני בטוחה שידע שזה הוא. וזאת המטרה.
אתם יודעים שפעם רציתי להתאבד? חלק בי עדיין רוצה. כל הזמן.
החלק הזה הולך ותופס יותר מקום אצלי בתקופה האחרונה. בערך בשלושת החודשים האחרונים זה הולך ומתחזק ואני הרבה פעמים מרגישה שאני על הקצה.
אני יודעת שאולי זה לא נראה ככה, כי לרוב אני בוחרת להציג כאן את הרגעים הטובים שלי, וזה אולי מטעה.
אז, פעם ממש רציתי להתאבד. וכתבתי את זה למישהו שהתכתבתי איתו באותו הרגע. שיתפתי אותו בתחושות ובמחשבות הנוראיות האלו שלי. סמכתי עליו, והבאתי לו את המספר שלי כי חשבתי לתומי שאולי הוא יתקשר ויהיה איתי על הקו, אולי נדבר קצת וזה יעזור. נרדמתי, והתעוררתי כשנקישות חזקות העירו אותי. נחשו מי היה מאחורי הדלת? המשטרה. הוא הזמין לי משטרה. הוא לא התקשר, לא הזהיר מראש. הוא פשוט הזמין משטרה.
זה דבר נוראי לעשות למישהו במצב כזה. מיותר לציין שנוצר לי חוסר אמון נוראי באותו אדם, ומיותר לציין שלא יצרתי איתו שוב קשר מאז ושמאוד נזהרתי במילים שאמרתי לאנשים אחרים כשהם ביקשו ש"אשתף אותם" במה שעובר עליי.
לא. לא ציפיתי לרגע שזה מה שהוא יעשה.
לדעתי, אם למישהו באמת אכפת ממך, ואם את באמת חשובה למישהו, הוא יהיה איתך. הוא יקשיב לך. הוא ידבר איתך, הוא לא יגיד לך שאת משוגעת שצריכה טיפול ובטח שלא ישאיר אותך להתמודד עם עצמך לבד. אם צריך, הוא יבוא עד אלייך, גם אם את במרחק של שעה נסיעה ממנו. הוא יכריח אותך מרחוק לעשות דברים שיעזרו לך להתגבר, הכל, רק לא זה. רק לא להזמין שוטרים שלא מועילים ויכולים לסבך לך את החיים. בטח לא כשאת במצב רגיש כזה. להזמין משטרה רק יגרום לאותו אדם להסתגר עם עצמו ובטח שבפני אחרים, בעתיד.
זה קרה לי שוב היום, עם אדם נוסף מכאן, שחשבתי לתומי שאני יכולה לסמוך עליו, ושאולי אני באמת קצת חשובה לו.
שוב טעיתי. לפעמים אני כזאת מטומטמת.
אני זוכרת שבשלבים הראשונים של השיחה שלנו, אמרתי לו שאני מפחדת להיחשף בפניו כי אולי מתישהו הוא ישתמש בזה נגדי ויעשה לי רע. לא טעיתי.
למה בכל זאת נחשפתי ונפתחתי ושיתפתי? לא יודעת. לפעמים אני כזאת מטומטמת.
ואתה? אין לי יותר מה להגיד חוץ מזה שאני מאוד מאוכזבת. אבל מה חדש? גברים תמיד מאכזבים. חשבתי שתהיה חכם מספיק כדי לדעת שכל ההתנסחויות שלי ביממה האחרונה היו בסך הכל זעקות קטנות של עזרה , הרי אני כזאת פחדנית! אני לא באמת מסוגלת לקפוץ מהגג של עזריאלי או לחתוך לעצמי את הורידים. ואפילו כדורים אין לי! המקסימום שאעשה זה לשתות חצי בקבוק של וויסקי ואבכה עד שארדם.
וואלה, זאת היתה הזדמנות מצויינת מצידך לקפוץ על ההזדמנות ואפילו להציע לבוא לזיין ולהרגיע אותי, וקצת חיכיתי שתציע את זה. אבל הפסדת אותה. הפסדת אותי.
בהצלחה במציאת הזונה הזמנית החדשה שלך, ובכלל בחיים.
