לא צריך הרבה כדי להרגיש עליונות. רק המחשבה שהייתי יכולה למעוך אותך כמו חרק אם הייתי רוצה ופתאום את נראת לי מסכנה ובעיקר מעציב אותי שאת כזאת מטורפת וכזאת שברירית עם הניסיון הנואש שלך להיות משהו משמעותי בעיקר בעיניי עצמך. היה בי רצון עצום ואמיתי לקרוע לך את החיים ולהראות לך עד כמה אני יכולה להיות רעה ומטורפת בעצמי אבל פתאום הלב שלי התמלא ברחמים, כמו שמרחמים על ילד בעל נכות כבדה או בעל פיגור כבד. לרגע מאחורי כל מסכות והעמדת הפנים שלך, מאחורי הפאסון והעלק תוכן שאת מנסה לשוות לעצמך הצלחתי לראות את השבר. הצלחתי לראות את נקודת המבט שממנה את רואה את החיים. קבורה בדרך ללא מוצא, ללא הבנה של המציאות ושל מה שסובב אותך, מלאה במחשבה שאוהבים ומכבדים אותך אבל בעצם שום דבר מאחורי זה. אז אני מרחמת ומבינה שאת לא שווה את הכעס ואפילו לא שווה את הפעולות שלי את כלום וכלום הרי לא יכול להזיק, את עוד חרק מרוח על השמשה של החיים, אשת אשכולות עאלק.
ואז נעשה לי קצת עצוב עבורך שזה מה שאת.
נעשה לי קצת עצוב בשבילך אבל את הרי הרווחת את זה.
הקסם בקארמה הוא שאת מקבלת את העונש שלך על מה שאת עושה בעצמך.
וכל מה שנשאר לי זה להיכנס לדף הפייסבוק שלך ולהבין עד כמה החיים שלך רעים למרות שאת מנסה להראות את הטוב שבהם.
הקטע המצחיק הוא שאת מי שאת וזה העונש.
------
מלכת הכוורת
