זה היה מצוד. אני הייתי עיוורת.
אבל כמו בכל מצוד איכותי, הטרף מבחין בסכנה מאוחר מדי.
ומי כמוני יודעת. הרי אני לא מאמינה במקרה. זה רק אוסף של הסתברויות.
אני כן מאמינה שמחשבה יוצרת מציאות.
ורציתי. רציתי גם להאמין שאתה קסום. שזה אלוהי.
אבל בסוף, החלקים מתחברים.
אני רואה את התמונה.
איך כן מצאת אותי.
איך חיפשת.
הכל בשניה התבהר.
ומה עכשיו?
האם אני צריכה להתמלא בתודה? שהרי אני זו שאספת בסוף.
או לכעוס? על מי בדיוק? אני בסוף אכעס על עצמי.
זה היה טרגטינג מתוחכם.
אתה מתוחכם.
אבל לא אכפת לי.
בתוך תוכך, אני יודעת שאתה רוצה להעניק את האופל שלך ואני רוצה בדיוק אותו.
אני מבינה בדיעבד שהרמת אותי בפינצטה. אני מושלמת בשבילך.
היום התחוורה לי רשימת המכולת.
ואם לא היית מתרגל למצוד, לא הייתי מצליחה להרכיב את הפאזל.
אתה מבין, אתה דיסקרטי, נכון. אבל גם כשהרמת בפינצטה את מה שחיפשת, לוקח זמן לשחרר מהרגלי המצוד.
זה כמו אלוהים שמפיל עלינו חלקים של פאזל מהשמים.
בסוף, כשיש מספיק חלקים, בבת אחת רואים את התמונה.
אני שבויה. עמוק בפנים. אני כועסת.
אתה הצתת את היקום שלי בשביל רשימת מכולת.
אני הולכת להשיב לך מלחמה.
------
א"ש
