לפני שנתיים. 26 בינואר 2022 בשעה 9:56
את ההליכה השקטה והמתנצלת שלה. את ההערות הלא נגמרות. את הירידה לרזולוציות מטופשות בנושאים לא חשובים. את חוסר האונים המובנה. את הציפייה שיעשו ויסדרו לה. את התפיסה העצמית של קורבן של הנסיבות. את חוסר החמלה. את ההשוואה הלא נגמרת. את חוסר היכולת לעשות מה שהאחר מבקש. את האגואיזם המובנה. את הידיים הרטובות תמיד. את המסכנות. תדעו שלפעמים חינוך טוב זה חינוך של מה לא.
