זה הולך להגעיל וזה די מוזר, אז מראש אני מתנצלת.
בכל שבת שנייה, כמו סברי מרנן כזה, חמותי המרוקאית מכינה סיר ענק של חמין. חמין מעולה, טעים, באמת, אין על החמין של סופיה (עלק צרפתיה).
מאז שהכרתי את בעלי האהוב, שנאתי את סופיה. אבל היא... יש לה כוח של גדוד ופאסון של אוגדה, אי אפשר להתעסק איתה "בגלוי".
יום אחד שתיתי יותר מדי ערק לפני הארוחה וניצלתי פרצה קוראת לשתן:
הלכתי למטבח והטלתי את מימיי בסיר החמין הענק.
מלאת בושה, ברחתי כמובן, אבל בסתר קיוויתי שסוף סוף יצא לסופוש חרא חמין וכולם במשפחה ישאלו:
"סוף סוף, מה, התבלבלת בין המלח לסוכר?"
"מה סופי, אמא שלך לא לימדה אותך איך עושים חמין?"
"חשבתי שהיית החמין של המלך במרוקו..."
אבל מה מסתבר?
יש לי שתן קסם..
החמין רק השתבח!
כולם עפו עליו ברמותתתתתת
אמרו שזה החמין הכי טעים שאי פעם יצא לה!
ואני? אני נדפקתי מכל הכיוונים.
לא יכולתי להמשיך לשקר. גיליתי לבעלי את דבר המעשה.
הוא השביע אותי לא לספר לאף אחד אף פעם ואמר לי שבכל שבת, הוא ישיג לי 2 דקות פנויות במטבח ואני אשתין בחמין.
ומאז...
מאז אני משתינה :(
וסופי כוס אמא שלה רק יצאה מזה מחוזקת!
אל תתעסקו עם מרוקאיות בקיצור.
------
חרא על החיים שלי
