לפני שנתיים. 6 בפברואר 2022 בשעה 11:51
אני אוהב אותה. זאת עם הפנים החתומות אבל עם רעידת אדמה שמתרחשת בתוכה. היא כבר לא שלי אבל אני תמיד אהיה שלה. האהבה היא כמו מים מחלחלת לכל מקום בגופך, מכאיבה אבל מחייה. אני רוצה אותה אבל יודע שהרכבת כבר נסעה. פיספסתי אותה ועכשיו אני רואה שאחר זכה בה.
זה הכי כואב, לדעת שהוא מלטף ומנשק אותה, נוגע בה במקומות בגופה, נוגעצלה בנשמה בעוד אצלי הנשמה שרופה , זועקת את החיסרון שלה.
כן יש לי תמיד תמיכה, אבל כשאני רקעם עצמי אני מרגיש את הכאב שמהול בתחושת הפספוס הזאת. כאב שרק אנשים עם לב שבור חווים. כאב שישאר שם תמיד.
------
אורי
