שנה ועוד שנה, האהבה שלי אליך רק התעצמה.
יותר מאתמול, פחות ממחר...
גם כשלמדתי אותך לעומק, ראיתי את דמעותיך והכרתי את החולשות, הלה רק התרחב יותר, בשביל לקבל ולהכיל את כולך.
גם אחרי שנטשת לבד להתמודד עם כל קושי ומשבר, קיבלתי בכניעה ואהבה בחזרה.
פתחתי את ליבי וביתי, הייתי "אישתך", אם חורגת לילדייך, נילחמתי על צמיחתך, תמכתי בכל רעיון.
הייתי שם בטוב וברע. מעולם לא נתתי ליפול.
אף פעם לא אבין למה פגעת כל כך הרבה וחזק, לא נקלט לי, איך תקעת סכין בגב בזמן שראית רק טוב במשך שנים. למה נשארת כשכבר מיצית הכל?
למה פחדת להגיד שפשוט הפסקת לאהוב?
בחרת להוציא את זה ממני, לעשות הכל כדי שלא אוכל לחיות ככה יותר, אבלע את הכאב ואהבה ואבקש ממך ללכת.
בחרת כי כבר היה לאן לעזוב, הכנת הכל מראש.
קיבלתי את בחירתך,
עברתי אינספור סיבובי גיהנום,
אבל לרגע אחד לא הפסקתי לאהוב.
------
כאוטיק