הכלוב הסודי

כמו שיהודה עמיחי כתב- "אנשים משתמשים זה בזה כמרפא לכאבם...".
אז אנחנו מכאיבים זה לזו כמרפא לכאבנו.
אנחנו בדו קרב תמידי, מוחי, שח מט. מתכננים או מפעילים רגשית מהלכים כדי להכאיב לשני אבל כשהשני כואב, גם לנו כואב.
אנחנו לכודים באיזה לופ שכזה של ימי כאב וחסד.
זה מה שקורה כי אנחנו רחוקים אחד מהשניה אבל ריגשית אנחנו לב אחד.
וזה לופ שנמשך יום אחר יום. כאב גדול וקטן, צחוק וחיבוקים. אבל מתחת להכל, אהבה ענקית שמחברת אותנו ולא מרפה, נשימה אחת גדולה. עכשיו היא נשימה מכאיבה אבל אני מקווה שהגורל יבהיר לנו שהאהבה היא שתנצח.

------
הקשיש