הכלוב הסודי

את חוזרת אליי לתודעה בעוצמות שמפרקות לי את הלב, את יודעת בדיוק איך לבוא ולחולל בי סערה, לרצות לחבק אותך חזק כמו כל פעם שהיית בזרועותיי.
הגוף לא מבין מדוע כואב לו כל כך והמייסד מנסה להרגיע את הכאב בהסברים רציונלים למה זה מרגיש כך. מכור? בגמילה? ככה זה מרגיש כל פעם שאת הולכת ועד שהכל רגוע והגוף חושב שהוא בסדר והמיינד לא פועל בקדחתנות להגן על עצמי, את מגיעה ונותנת מנה קטנה שמזכירה כמה ההתמכרות אלייך הייתה קוסמית. אבל הפעם כנראה את זו שנגמלת ממני. הוא עכשיו קושר אותך ונוגע בך, ומכאיב לך, ואת לא מסתתרת יותר, חופשיה כמו שאמרת לי שאת אוהבת להיות. מתמסרת מבלי לחשוש נותנת את כל כולך לאחד הזה שהתמכרת אליו.
ואני נשאר מכור, מחפש עוד דרך לשכוח מחייך לסביבה ולא יודע למה הבדידות הזו כל כך נוראה.
עכשיו המקום הבטוח שלך זה בחיבוק שלו.
פעם שהיה ...