הכלוב הסודי

תמרור האזהרה מהבהב.
הוא צבוע באדום וצהוב ועוד צבעים שאמורים לאותת שיש כאן משהו מסוכן.
אז למה אני לא מצליחה להאט?
למה אני מגבירה מהירות?
אין לי ספק שזה ייגמר בבכי, אולי אפילו בדם.

אבל איכשהו, אני לא מצליחה לעצור.
לא מצליחה להפסיק את המחשבות,
לא מצליחה אפילו להסוות את המילים.
הכל יוצא ממני,
כאמת ברורה ושקופה,
כזו שרואים דרכה,
כשהוא יודע מה אני חושבת, מה אני מדמיינת.

כבר מאוחר מדי ללחוץ על הברקס.
טעמתי את טעם החופש,
תאוות השחרור,
הפרי האסור,
ולא בא לי להפסיק.
אז אני ממשיכה ויודעת,
שזה ייגמר בבכי.