איך אני מתחיל את זה?
אז התאהבתי וניהלנו קשר שהיה מדהים מהרבה כיוונים..
תמיד היא אמרה לי שאנחנו צוות לעניין אמרה לי הרבה אהבה הערכה
ברוב הזמן היה לנו סוג של "מי מנוחות" מעורבב עם התעלות ריגשית מטורפת.. רגשות ברמות הכי גבוהות.
עד שרבנו.
וכשרבנו אז זהו כבר היא תיארה אותנו אחרת... וקצת הזוי אך ידעתי שזה מה שנועד לנו עד לאותו רגע והייתי בטוח שיגיע הרגע שהיא תבין מה שאנשים מסביבנו ראו והבינו יחד אנחנו מושלמים.
ולא יודע איך זה הגיע אך היא הפכה לכוח המניע שלי. העולם החיצון לא עיניין אותי יותר.. רק אני היא התא שלנו.
וכבר איזה חודש שאנחנו לא יחד.
ואני לצערי לפני כמה חודשים עזבתי בזעם את העבודה. ולא מצאתי משהו אחר. לאט לאט נגמר הכסף.
את הכסף האחרון שהיה לי ביזבזתי על נסיעה לטפל בבעיה שהייתה לה. ללא ידיעתה נסעתי. עשיתי מה שצריך כדי שהבעיה תיעלם וחזרתי הביתה.
והבנתי שאני רעב.תוך יומיים שלושה כל מה שהיה במקרר נגמר. הגיעה שבת ..בלי כלום בבית ואני.. לא אחד שמבקש .ויש לי ממי אח או אחות בטוח יעזרו אם אספר אך אני בחרתי להתנתק להיעלם
אך היא ידעה שאני רעב. האחת שתמיד אהבתי לדאוג לה לכל מיני מאכלים ש"רק את שלי היא אוכלת"
היא ידעה וכמובן לא עשתה בנידון.
ולא לא הייתה לי ציפייה ממנה מכיר אותה ואיך מתנהגת כשאנחנו רבים.
ואולי זה שאין לי ציפיות ממנה מקל עליי.
הרעב פחות הפריע לי מהודעה אחת שלה שבעיני ייצגה רוע עיוות שינאה. הודעה שמאז שקיבלתי השתתקתי מולה למעט יום אחד שקצת הגבתי.
אבל בעיקר שתקתי. כי ההודעה הזו עשתה לי מה שלא עשו לי בחיים.
ואז קראתי את "מורה נבוכות" והוא כתב משהו שחיפשתי כל כך הרבה זמן בתוך עצמי את התשובה הוא כתב לי.
הוא כתב עליו. אבל באותה נשימה ענה לי.
אני חזק. הרמתי את עצמי מיותר נמוך מזה. יש לי את היכולת הכוח והחוכמה לעשות זאת שוב.
אבל החרדה הקיומית עליה... זה משהו שמשגע אותי. למה לה? למה היא?
מה בכלל גורם לי להמשיך לדאוג לאישה שכתבה לי את שכתבה?
עמדתי בכמה מקומות מאוד מפחידים בחיים. ולא זזתי משלי. רק היא מפחידה אותי. רק מה יהיה איתה במחשבה שלי.
האישה שכתבה לי את ההודעה הרעה. האישה שידעה שאני רעב ולא הזיז לה.
ואני בחיים לא אספר לעולם מה קורה באמת. אני אחייך אמשיך להיראות כאילו הרגע נפלו עליי מליוני דולרים.
ואני לא אבקש
אבל אני "נחום" אני תמיד קם אי אפשר לפנצר אותי.
ועכשיו אני יודע שהדרך לבנות מחדש זה לקרוא את ההודעה שלה יום יום עד שאבין.
שהיא לא אוהבת.
לא איכפת לה.
שהיא יישות אחרת ממה שסיפרתי לעצמי.
ורק אז אחזור להיות אני.
ושבע.
ולא זו לא בקשת עזרה. מעדיף להיות רעב ולא לבקש.
רק פורק כי אין מקום אחר.
------
נחום
