אני אתחיל בהתנצלות לכל מי שציפה לתשובה פולמוסית.
אני מכירה אותך לא מעט שנים,לאורך השנים למדתי לחבב אותך מאוד. ישלי בעיה עם העובדה שאתה אומר דברים קשים ולא מנסה לעדן. לא אוהבת שאתה ממעיט בעצמך.
ברגע שקראתי את הוידוי שלך פה,ראיתי מה שמעטים הבינו.
אתה בורח.
ואתה משמיט! עוד פעמיים שנפגשנו? את ההזמנה לשישי בערב? ארוחת ערב? במפגש השלישי שלנו חרטת עליי? בודק אם הגעתי הבייתה בשלום? אם הסתדרתי?
המפגש הראשון שלנו היה מאלף, סשן פיזי שלא היה לי שנים. ריחוף שנשכח חזר והפתיע.השתמשת במוח שלך כדי לשחק בשלי.
הסימנים על גופי, הסימנים בראשי, סימני השאלה שהשארת בי.מלכתחילה ידעתי שמיפגש איתך יהיה אחר . הנסיון שלך שאני יודעת עליו לא מעט. מסשנים מזדמנים ועד שהתאהבת.
ואתה "מאוהב" בה, או בעצם מספר לעצמך שאתה "מאוהב".?
אני מאמינה לך שאמרת שזה נגמר,למרות הרגשות שיש לך. ואל תשכח שאני יודעת את כל מה שאמרת עוד לפני שניפגשנו, ולא שיקרת.
ואולי הכוס שלי מכוער. זוכר כמה הנאה הפקת ממנו?
אתה בצומת דרכים מכמה בחינות, ואני אקח את הסיכון בלהיות לידך ואולי תשלח אותי לדרכי. אך עד אז אני אהיה אשמש ואולי אני אגרום לך להפסיק לברוח.
אתה ואני יודעים,ולפחות אתה אמרת זאת בביטחה. היא לא תפנה אליך היא לא תיזום התנצלות היא לא תעשה צעד. אלה המילים שלך.
ואני בוחרת להישאר כי תחת למעטה הדינוזאורי שיש לך כאן. הצורך שלך להפחיד ולהרחיק.
תחת לכל זה נמצא איש שאני מעריכה ויותר ממחבבת.
ויש לי כוס נפלא.
ויותר חשוב מכך, יש לי מוח שאתהלא מפסיק לתקשר איתו והוא החלק שהכי מושך אותך בי.
מכינה לך ארוחת ערב. ואגיע בשעה היעודה. ומקווה שלא תשלח אותי לדרכי.
ואתם אל תשפטו. העובדות כאן זה רק קצה הקירחון.
------
המורה נחמה.
