אז סיפרתי לכם על המטפלת שלי, איך נפגשנו שוב במקרה
ובגלל ההכרות שלנו היא קצת מרשה לעצמה יותר..
כמובן שעל נושא הבדסם דובר בהרחבה הזוגיות שהתפרקה והיא מכירה את הנושא
והספיקה להכיר אותי טוב יותר.
ולפני כמה שבועות זה התחיל "אני רוצה להכיר לך מישהי" והיא לא הפסיקה לדבר על זה.
לפני שבועיים היא פשוט הודיעה לי "נתתי לה את המספר שלך.הגיע הזמן ששניכם תתקדמו לחיים
ותתמודדו עם הפחד שלכם לפספס"
הייתי קצת בהלם. ושלחה לי אשת קשר חדשה..
אני כבר ידעתי מי האישה וידעתי שהיא גם בעולם הזה נשלטת מזוכיסטית וקטנה..
לאחר יומיים הטלפון מצלצל והיא על הקו זה התחיל במבוכה קצרה.. ובאיזה רגע תפס תאוצה.
יומיים של שיחות..והרעב תפס אותי...ומודה לחשוב על אחרת.. היה לי קשה מאוד.
ואז היא הודיעה "יש לי שבת חופשית ואני צריכה לנקות את החיך.. (פשוט ככה) ואני מעדיפה שזה יהיה אתה"
מאותו רגע השיחה תפסה אינרציה משלה.. שולחת תמונות. ממלאת בקשות שלי. מצלמת שולחת.
קבענו לשישי בערב, ובגלל שאני גר קרוב מאוד לאקסית תמיד יש לי חרדה שהיא תבוא במפתיע.
בהגיון יודע שאין מצב בעולם שזה יקרה. אבל הגיון לחוד חרדה לחוד.
קבענו אצלה.. ארזתי תיק עם כל הצעצועים שהתגעגעתי.. והגעתי. היא חיכתה בדיוק לפי ההוראות
והערב היה מושלם.. סשן חזק טוב. סקס מעולה. רק אני קילקלתי טיפה כשהודעתי שחוזר הביתה לישון.
ואף הסברתי את האילוץ. היא כנראה לא ממש קיבלה ושאלה אם יכולה לבוא איתי...
חישוב מהיר בראש. האקסית עם הילדים אין מצב שתבוא גם אם אני טועה והיא ללא הילדים
אמרתי כן.
נסענו אליי.. והלילה נמשך.. ומאז ניפגשים לא מעט.. והחיבור טוב גיליתי בה עוד רבדים שחשובים לי
והיא אפילו הצליחה להביא אותי למימוש פנטזיה שעם האקסית רק דיברתי עליה...
ובכלל בשבועיים האחרונים עשיתי כל כך הרבה.. שברתי עוד גבול התנסתי בשליטה מיותר מאדם אחד
נסענו טיילנו.. היא מכווננת לכל צורך שלי.
והיא מכילה את כל כולי. את הטוב ואת הפחות.
השליטה תפסה מקום משמעותי וחזק. וסוג של חברות חזקה.
אני לא מעז לקרוא לזה זוגיות.
כי זה הדבר היחיד שלא סיפרתי לה. שאני תכף עוזב את האיזור..
כרגע היא גרה 7 דקות נסיעה.
ותכף זה יהיה שעה ורבע לפחות..
והכי מדהים בזה היא יודעת עליי לא מעט על קשיים מסוימים שהם באמת בעיה
את חוסר החיבור שלי לכאן
והיא תומכת. היא שם. היא לא מוצאת את זה ככלי ניגוח. וגם בשיחה קשה שהייתה לנו לא השתמשה בזה נגדי.
הסקס הבדסם הביחד הבילוי המשותף פשוט תענוג איתה.
ונראה לי שהיא באמת מפתחת רגשות.. ואני כבר לא "ניקוי לחיך" רק לא לפני הרבה זמן עברתי פרידה קשה.
ואני לא באמת יודע מה אני מרגיש... אם זו היא. או מה שהיה "נותת" לי אם היא רק מילוי או המנה העיקרית?
והחלטתי ששישי בבוקר אני מגיג ומעלה בפניה הכול.
אני ממש לא רוצה להישאר כאן. וממש רוצה לדעת מה היא עבורי..
ואני מתפלל שהישירות שלי לא תהרוס לי.
אני מאוד רוצה להגן עליה.
אבל הכי לא רוצה. לפגוע בה בי ב"אולי עתיד" שיש.
