להגיד תאמת.. אין לי כוח בגרוש להציג את עצמי וכל השטויות האלה.
כמו שאמרתי, זה הבלוג הרביעי שלי מתחילת השנה.
אז בקיצור:
אני מעיין.
חברים קוראים לי מיין.
אני בת 14
לומדת בכיתה ט'.
שותקת ברוב הזמן.
גובהי 1.56 [לא לצחוק..]
מתוסבכת במקצת.
קוראת ספרי אתגר קרת.
מוזיקה מועדפת: פאנק [מהמובן של punk], רוק ישראלי וקצת מטאל.
אני נמצאת כרגע במערכת יחסים לא מוגדרת.
כלומר, אני לא יודעת איך להסביר את זה
יש מישו
הוא רוסי
והוא שיכור הרבה.
הוא היה דלוק עלי הרבה זמן ועכשיו שאנחנו יותר מכירים אחד את השני הוא גם מאוהב בי.
הוא הבנאדם הכי מתוק ביקום! אני כלכך אוהבת אותו..
אני בנאדם די סגור
ואני לא בטוחה שהוא יודע מה אני מרגישה כלפיו
יש מקום שאני תמיד נמצאת בו בזמני הפנוי
ברחבה של הקניון שלנו
שם כל הסקייטרים המאגניבים נמצאים.
הם חברים שלי.. אין לי מישו אחר להסתובב איתו אז אני מסתובבת איתם. אפילו שאני שונאת סקייטרים.
גם הרוסי השיכור סקייטר.
אבל הוא מיוחד
אז אני אוהבת אותו.
אתמול היה היומולדת שלו
שאלתי אותו מה הוא רוצה שאני אקנה לו במתנה ליומולדת
הוא אמר לי שהוא רוצה אותי במתנה.
כמה רומנטי?
הוא בנאדם קצת קיצ'י
ואני שונאת קיצ'יות
אבל אני אוהבת אותו.
אתמול- ערב יום שישי ישבנו כל המאגניבים ברחבה ועישנו וכו'
הוא היה מאחורי ואני בדיוק דיברתי עם חברה
פתאום אני שומעת מאחורי כזה "פססט.. מיין.."
לא הסתובבתי.
"מיין.. מיין"
הסתובבתי.
"מה?"
"את יפה"
לא יודעת למה אבל זה ריגש אותי מאוד.
כלכך רצית להתנפל עליו בנשיקות. אין לכם מושג כמה..
אבל לא יכולתי.
לכל אחד יש תגבולות שלו.
רק חיבקתי אותו וזה הספיק לי ביותר.
הוא בנאדם מדהים.
ויש לו שיער כתום
הרבה.
לפני 20 שנים. 10 בינואר 2004 בשעה 14:57
