טרוניה

שלשום, איבדתי שליטה

סתם מקרה מפגר,
איזה גבר מפגר שפתח עלי פה מלוכלך
כי הערתו לו שהוא דוחף אותי בתור.

הזכיר לי את האהבלים שאני מתלוננת עליהם פה,
שברגע שאישה מעיזה להעביר עליהם ביקורת, הם חייבים להקטין אותה
ובמיוחד, באופן מיני.

זה לא אמור להזיז לי
ולחליפין, אני יודעת היטב לקטול במילים
ובמבט.

אבל במקום זה, פתחתי עליו בחזרה פה
אבל לא בשנינות, תחכום, דורבנות או משהו כזה
אלא צרחות.
עפתי עליו, ככה פשוט.

-----

אמרתי למישהו שיצאתי איתו פעם
שמי שמתעצבן, צועק -- לא שולט בעצמו
ומי שלא שולט בעצמו, אין לו שום ביזנס לנסות לשלוט במישהו אחר
(גם אז ההערה הייתה על עצמי)

זה לא מקום שאני רוצה להיות בו
ואני לא מדברת פה על שליטה של בדס"מ
או יותר נכון -- לא רק
כי שליטה היא שליטה
זה בכל מקום בחיים שלנו.
ומי שיודע להסתכל למצב בעיניים
לבחון
ואז להגיב בחכמה
יכול לשלוט במצב הזה.
מי שמחובר לעצמו,
לפנימיותו
לרצונות שלו --
יכול לשלוט.

ומי שעף
גם אם לכאורה הוא צודק
לא יכול.

אני, בתקופה האחרונה, עפה.
וזו הסיבה, בין היתר, חמדתי.




“A man who is master of himself can end a sorrow as easily as he can invent a pleasure. I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them, and to dominate them.”

Oscar Wilde --