מסע בעקבות האמת

מי יכול להבין את הראש שלי?
אני בקושי מבינה אותו.
מרגע לרגע הרצונות שלי קופצות ממקום למקום
אני מרגישה חצויה, תלושה.
אני רוצה להפסיק לנשות להבין.
אני רוצה פשוט לחוות, לחיות.
מי יכול להבין?
כמשאני מבינה זה שאני לא יודעת מה אני מחפשת.

אמרתה לי שאני בסך הכל אפס.
שאני לא שווה את היריקה שלך אפילו.
מה אני יגיד לך, זה לא עושה לי את זה.
מילים, פשוט מילים בלי שום משמעות עבורי.
אפס? לא שווה כלום?
ידוע לי.
ידעתי את זה עוד הרבה זמן לפני שנפגשנו.
כל החיים לימדו אותי שאני תמיד ידע מה הוא מקומי.
אז בפעם הבא, תחסוך את המילים חסרי העוצמה שלך.
את הכל אני מכירה ויודעת הכל כפר מזמן.

אני כאן.
תמיד הייתי.
רק הייתה צריך לקחת את מה שאתה רוצה.
בלי ליטופים, ובלי הסברים....תקח כבר!!!
אני כאן, ותמיד הייתי.
מגורה, פתוחה, ורטובה.
בשבילך, ורק בשבילך.
אפילו שלא ידעתי את שמך.
אני ההיא.
שנותנת בקלות.
ולוקחת בקושי.

אני שוטפת אותך במיצי התשוקה שלי.
איך חינכתה אותי לשפריץ בפקודה?
לא חלמתי אי פעם שזה אפשרי.
היום אניני מכירה דרך אחרת.
הפכתה אותי לשבויה.

זוכר את הסטירה הראשונה?
הייתה המום שלא שהמשכתי להסתכל לך בעיניים.
ואני, אני הייתי המומה שהיה לי כל כך רטוב בין הרגליים.
זוכר את היריקה הראשונה?
חשבתה שזה טראומה עבורי.
ואני, אני רק פתחתי את הפה שלי גדול יותר בכדי לבלוע אותך פנימה.
זוכר את פעם הראשונה שחנקת אותי?
הייתה מאוד זהיר, וקשוב אלי.
ואני, אני הייתי מלאת תשוקה עבורך.
רציתי שתזיין אותי בלי רחמים

כל החיים חירבנו עלי.
אבל שאתה חירבנת עלי, הרגשתי מה זאת אהבה.
האהבה הכי גולמית שקיימת.
כמו חיה.

אני חולה בראש, ממש ממש חולה.
אני רואה ארוטיקה בכל דבר מסבבי.
פנטזיות מציפות לי כל פינה של הדימיון.
באתי לכאן, לשחרר סוף סוף את החיה שרובצת בנשמתי.
ומה יקרה שכל הדלתות יפתחו?
אני אשאר אותו אדם?
או שאני אהיה סתם צל של עצמי?

תחתוך אותי עד שאני אדמם.
שהדם ייזל לו לאט מהפצעים הפתוחים תנגב את דמי בידך.
ואז באלגנטיות תשים את היד שלך שנוטף בדמי אל שפתי.
שם אתה תנשק אותי ארוכות עד שנהיה גוף אחד.

לו היו יכולים לפגוש את המחשבות הכמוסות שלי, היו נועלים אותי מאחורי סורג ובריח.
כן, כן יש לי הפרעה בראש.
הסדיזם מנחם אותי. הוא כמו שמיכה עוטפת.
שם אני החפץ הכי יקר שיש.
שם אני קיימת בשביל דבר אחד.
כלי של אושר, עבור האחר.

אני רוצה להיות בלי יכולת.
קח ממני את היכולת שלי בבקשה.
אי יכולת לזוז, לדבר, לראות, ולשלוט בעצמי.
כשם, במקום הזה בדיוק אני יכולה לרוץ ולצחוק בשדה של פרחים.
במקום הזה אני רחוקה, רחוקה מהכאב ותסכול.
אני טהורה ונקיה.
החוסר אונים מחזק אותי.
שם אני כמו שיכולתי להיות.
אם הכל היה אחרת כל כך מזמן.