כל האופציות פתוחות בפני הפטישיסט

עדכנתי את הפרופיל שלי. רוצו לראות!

אני רוצה להסביר משהו לגבי הפרופיל שלי.
אני מציג את עצמי כפטישיסט. כזה אני. אני פטישיסט, בכל רמ"ח איברי ושס"ע גידיי. אני אוהב לגעת, ללטף, לצבוט, ומצוץ, לנשק, לאהוב את המגע הנשי ולהנות ממנו כמה שאפשר.
מהתשוקה והתאווה לבגדים מבריקים, צמודים וחושניים התחלתי את מסעי לעולם הבדס"מ. הרבה מאד שנים הכרתי את החולשה שלי לביגוד הפטישיסטי, אך לא ידעתי לקרוא לה בשם. היא הייתה האהבה הראשונה שלי, אהבה אותה אני מחזיק והולך איתה יד ביד בגאווה ואהבה.
אני מתמכר לתחושות, למגע, למבט של חום ואהבה בעינים. ליופי אישי, נפשי , חברתי ותרבותי.
אם תתנו לי בצק, אאפה פיצה. אם תתנו לי בוץ, אקדר אותו לכד. אם תתנו לי אדם, אהיה לו לאוזן קשבת.
זה לא שאני לא עוסק בשליטה. פשוט בשבילי היא באה ממקום אחר. מקום של נתינה ואהבה, התחברות והזדהות עם האחר. רצון ללמוד וללמד, לנסות ולהתנסות. להיות מדריך, מורה, מראה דרך, מדריך טיולים לטבע האדם ועומק התחושות והתשוקות. אני לא מציג את עצמי כשולט או נשלט. לא מתחבר להגדרות האלה.

אתמול הייתה חתונה מ ד ה י מ ה! בגן הורדים. חברים, ריקודים, מוסיקה מרוקאית, שמחת חיים, טקס חינה ( יש לי סימן על היד ) והמון שמחה ומזל טוב לזוג הצעיר שאני כל כך שמח בשבילם!!!
אני מאד אוהב לראות איזו שמחת חיים ושלמות רגעית יש לחתן ולכלה. להנות מהרגע הנתון, למצות אותו עד הסוף בצורה הטובה ביותר שאפשר.
כמה אושר אפשר למצוא אחד בשני, כמה השלמה כי זה הבן זוג איתו ארצה לחיות עד סוף ימי, בלי חששות, בלי לבטים. יופי נשגב של אופי וכוח נפשי, רוחני ומחשבתי. הרצון והיכולת לעשות ולעסוק במה שאתה רוצה , מה שאתה אוהב , עם אדם אהוב עליך.
אני כל כך שמח בשבילם :):):):):):):):)
מעניין מה קרה לכל הרווקות .... איפה הן ?..... ואיפה האהבה שלי....

מזל טוב 😄 היום קניתי חולצה ונעליים לחתונה של חברים בחמישי

הכלב , ידידו הטוב ביותר של האדם ,
הנישא על כפיו בהיותו גור ,
מתחנך באהבה וברגישות,
הוא כאן אך חולף לו.

הצער , היגון, הזעם, התיסכול,
היאוש, הנישא בפי אלה שאין להם,
לא עתיד ולא עבר לחזור אליו,
הם כאן אבל עוזבים גם הם.

הדירה האהובה שלי ,
שחלקתי זיכרונות בין כתליה ,
מרים כשומן שרוף, ומתוקים כחיבוק אוהב,
גם היא זמנית.

יום קרב ובא, בו אשליך לפח את שצברתי ב 4 השנים האחרונות.
את כל מה שדחקתי לפינות הכי חשוכות של הארונות הגדולים,
אצטרך לחשוף ולהשליך לשקיות זבל שחורות, עם שרוך צהוב.
שוב אעזוב את הביטחון היחסי של הקיבוץ, אצא לדרך חדשה ומרתקת,
מלאה פחדים חדשים, תשוקות ישנות , ותמורות מעבר לפינה.

יום קרב ובא, בו אתחיל לחלק את אלה שהחזיקו לי תמיד את האצבעות.
אגיד תודה לאנשים שהיו הבנאים והיוצרים של חלק בלתי נפרד מהחיים שלי,
של המאבק היום יומי לא להיות לבד עם כל מה שאין לי לומר ,
עם הזיכרונות המיותרים שצפים ועולים בימים אחרונים אלה ,
כאילו היו מימיה העכורים של בריכת החימצון הישנה ליד הגבול.

עוד שבוע , עוד שבועיים, ושינויים גדולים יבואו. הם יהיו איתנים ומצקים.
אני אשמח לקראתם כאסיר שנכלא מאור השמש, והנה מצא פרצה.
שינויים מבורכים, לפרק אחת אחת את השעות של החוסר מעש המנוון.
זמנים טובים עומדים בפתח.

חוץ לארץ יכול להיות גם בממלכת ירדן. שמעתי שם היום ילדים צוחקים. החיים נמשכים כסדרם. יוצאים יום יום לשדות. חיים בפשטות בעמק הירדן. הנהר זורם. המלך האהוד רוכב על אופנוע. ואני רוכב על אופני הרים ונהנה מלחשוב על זה :)

אם אצפה בכוכבים, האם אשכח להסתכל על האדמה ?
* * * * * * * *

יחסים בין בני אדם הם כמו פרח:
אם תקטוף אותו תהנה ממנו לזמן קצר ואז הוא יבול.
אם תשמור עליו, ותשקה אותו, תוכל להנות ממנו לכל החיים

יציבות. להבדיל משגרה. היא כאשר יש לך את האמצעים והביטחון להנות גם מההנאות שבמגוון של החיים וגם מהשגרה.
יציבות. כמה אני רוצה אותך.

יופי דו יורד גשם בעמק סוף סוף. אולי גם בכנרת יהיו קצת מים והשדות ילבשו ירוק. בשבוע האחרון שהייתי בירושלים אצל חברים בהר אדר אכלתי סלט מקופסת עלי בייבי חסה עם חלמיות. אני לא יודע אם זה מכוון או שהם בקופסא בטעות. בכל אופן עלי חלמיות זה דבר שאני אוהב למצוץ ולנגוס בו מדי פעם בשדות כשאני נוסע באופניים.
השבוע הבא עלינו לטובה אני במסע מחודש בירושלים לחיפוש עבודה ודירה. כבר יש לי כמה מקומות עבודה לבדוק אישית וכמה דירות לראות. דברים קורים מהר בחיים שלי כשהם רוצים.לפעמים הגורל משחק בי משחקים שקשה לי להבין אותם.
היה לי ריאיון עבודה בגבעתיים עם יועצת אסטרטגית של מוסד ציוני חשוב מאד. קיבלתי טיפ ממישהו שיש להם משרת עוזר דוברת, אבל מתברר שהם צריכים מזכיר שישב במשרד כל היום ויתקתק במחשב. היועצת הסתכלה עלי ואמרה שאני ברמה אישית גבוהה מדי בשביל התפקיד ..... וכאשר יבשילו כמה תוכניות שהיא עובדת עליהן.... אז היא תחזור אלי לגבי עבודה באותו מוסד ציוני.
אבל אני לא מחכה לאף אחד וממשיך לחפש , מתאים לי מאד לעבוד באיזו גלריה. להיות מוקף כל היום באמנות ובאנשים שמעריכים אמנות, ומוכנים להשקיע בה כסף. אני מצליח למכור יפה יין אצלנו בסופר.... ואני מאמין שאני אצליח לעשות את אותו דבר באמנות. מה שאני לא מאמין בו, אני לא אצליח למכור , בטח ובטח אם זה לא משהו שאנשים לא בהכרח צריכים ולא באים בשבילו. כבר יצא לי למכור קרמים, צעצועים, תיקים ותכשיטי כסף בקניונים בקנדה ובארה"ב. חרא של עבודה עם מעט רווח והמון שעות של תיסכול. מוצרים זולים ובאיכות נמוכה לא יביאו קונים, בטח לא באוף סיזן.
הלילה אני שומר בקיבוץ ומחר ירושלים. איזה מעברים חדים אני עושה בחיים.....החיים שלי כזיקית בין העיר לכפר , בין השפיות לפריקה הטוטאלית...