ניגשתי אליה , היא היתה מיסתורית , ניחשקת וחמושה במגפיים גבוהים ושחורים מויניל.
אפשר לנשק? שאלתי
אפשר ? הרי אני פה בשבילך
באה תשובה חיובית , אפילו לא מילה , רק נידת ראש. חיוך קטן , עינים מביטות , מורות למטה , אל כף הרגל.
ליקקתי , נישקתי , שפיץ , קרסול , שוק ועד הברך.
חפנתי , ליטפי , עיסיתי את רגלה כדי שיהיה לה טוב.
אל הברך חזרתי ונישקתי , החלק הזה , הקטן , הכל כך נשי אך הבוטה במגוון אפשרויות פעולותיו.
יד הרגשתי , אצבעות דרך שערי עינגו את קרקפתי.
לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. הנה האישור כי נעים לה , וטוב לה.
הרי באתי פה לענגה ולתת לה את כישוריי.
ראשי לא העזתי להרים מפאת כבודה , מבטי במבטה לא הצטלב באפילה .
את ידה הענוגה נישקתי , אצבע מושלמת , נשית עד כאב , אחת אחרי השניה.
פי פתחתי והייתי לה לא יותר מכלי להניח בו את כף ידה.
תודה , תודה , המלכה
לפני 20 שנים. 6 בפברואר 2004 בשעה 16:40