כל האופציות פתוחות בפני הפטישיסט

פעם היו ותיקי העמק רוקדים לקול גרמושקה עצובה, בגורן לאור הירח. היום מחוללים צעירי העמק לקול מוזיקת "מטאל" ו"טראנס". בעבר היו החלוצים מסתופפים בחדר האוכל וצופים ב"צעירי הבימה", חנה רובינא ומסקין, מעלים רפרטואר רוסי-קלאסי. היום מתבוננים הנכדים והנינים שלהם במופע "סאדו מאזו" שמועלה בפאב "דנטה" של אשדות-יעקב מאוחד.

אין דבר שמאחד, לכאורה, בין התרבות של אז והיום למעט "החזון". גם רענן (שם בדוי) כמו הדור שקדם לו בקיבוץ הצפוני, מבקש לרענן את לילות עמק הירדן בתרבות מיובאת מהעיר. אלא שזו של רענן כוללת פחות דיבורים ופאתוס ויותר קשירות, הצלפות, ליקוקי מגפיים וסטירות. לאור הצלחת "ערב החטאים" שהתקיים בפאב הקיבוצי מבקש הבחור הצעיר (31) להנחיל את הבשורה במועדונים של מרחביה, רמת-דוד, מזרע ועוד.

ש: אז מה היה שם בערב שבת שקדם ליום כיפור, בפאב "דנטה" שבאשדות-יעקב מאוחד?

רענן: "מסיבת חטאים שכללה בין השאר גבר ואישה מתל-אביב שהעלו מופע סאדו-מאזו מגוון. על במה קטנה, מול עיני החוגגים, הם ביצעו זו בזה הצלפות שוט, בעיטות, סטירות, מכות בביצים. הבחור - ה'עבד' אוהב לספוג כאב, הבחורה - ה'מלכה' - אוהבת להכאיב ולהשפיל, וכך הם יצרו מופע מלהיב לתפארת עמק הירדן. הבחור כל כך 'משוגע על העניין' שהוא סירב לקבל כסף על התענוג. האישה לעומתו קיבלה. הוא הוריד חולצה, היא נשארה בחליפה שחורה וצמודה כנהוג במופעים כאלה. אחרי שפרסמתי את הערב הזה, הגיעו חבר'ה מטבריה, בית-שאן, וגם מקיבוצים ומושבים בסביבה".

ש: חוץ מהתענוג שיש לך מהסבל הזה, יש בזה גם כסף?

"ממש לא, אבל אם זה יימשך באותה מידה של הצלחה יכול להיות שיישאר קצת רווח. גם על האביזרים שאני מפיץ באזור הצפון - מצבטי פטמות, שוטים, נרות לטפטוף, אזיקים, רצועות יד מעור - אני מרוויח רק כמה מאות שקלים. פה זה לא תל-אביב, והמודעות לתרבות ה bdsm-עדיין בחיתוליה".

ש: אז ממה אתה חי בקיבוץ המשתנה שלך?

"אני עובד באחד מענפי השירות, ומתכוון לעסוק במה שלמדתי בשלוש השנים האחרונות - תקשורת ופרסום".

רענן, אם עדיין לא הבנתם, הוא בן קיבוץ שמרבית שעות הפנאי שלו מוקדשות לשיטוט באתרי "סאדו מאזו", הן באינטרנט והן בעיר הגדולה. יש לו "פטיש" לרגליים ונעליים של בחורות, והוא אוהב לחבוט ולהצליף קלות על העור החי וגם להתענות על-ידי המין השני. לאחר כמה מערכות יחסים עם שוחרות העזרים הביזאריים, הוא בודד בשלב זה "עד שאמצא מישהי יצירתית כמוני".

הבחור הצעיר שמקבל את פניי בפתח דירת הרווקים הקטנה שלו, נראה כאחד מבחורינו הטובים - ממוצע קומה, דיבור קולח, טריקו וג'ינס. רק ה"תערוכה" המייצגת שהכין עבורי על שולחן הסלון מסגירה את תחביבו הביזארי. "עמוד הבית" במחשב שלו הוא אתר "הכלוב" של הקהילה הסאדו-מאזוכיסטית בישראל. גם התמונות ממסיבת החטאים שארגן באשדות מאוחד מוצגות שם לתפארת.

ש: איזה מין ילד היית?

"היו לי ילדות ונעורים רגילים לגמרי. לא תמצא כאן סיפור של ילד מוכה או נער מכה. גדלתי בלינה משותפת, התגייסתי לצבא, היו לי תחביבים כמו לכולם עם דגש על מוזיקה. ההבדל היחיד הוא שתמיד אהבתי להתחפש. כשהייתי רואה תצוגת אופנה עם בגדים צמודים ומבריקים זה גירה אותי. תמיד אהבתי תרבות אלטרנטיבית - מוזיקת מטאל וגוטיקה, קעקועים, פירסינג. כשנכנס האינטרנט חיפשתי את הדברים שקשורים ללבוש ונחשפתי לדברים שמעבר להתחפשות. מאוחר יותר התחלתי לארגן מסיבות 'חטאים' אצלי בבית והייתי הולך לאירועים במועדון 'דנג'ן' שבתל-אביב. הרגשתי תקוע בעמק ורציתי לפגוש אנשים שאוהבים את הדברים האלה, כמוני. כל דבר שיש בו משהו אפל, מוזר, חריג ומיוחד מושך אותי".

ש: יש מלבדך קיבוצניקים נוספים שנוהים אחר התרבות הסאדו מאזוכיסטית?

"בטוח שיש, אבל אני לא מכיר אותם. בקהילה של הדנג'ן בתל-אביב, כמו גם באתר הכלוב, מכירים אותי כ'קיבוצניק'. אתה צריך להבין, החברה הקיבוצית סגורה מדי, יש בה יותר מדי טאבואים, ואף אחד לא רוצה להיראות 'מוזר' מדי פן לא יצביעו עבורו לתפקיד כזה או אחר. לפעמים אני נופל בצ'אט על חבר קיבוץ, ומייד אני עושה צעד אחורה. בכל זאת... יש כאלה שעוד לא 'יצאו מהארון' ואפילו משפחתם לא יודעת מהעיסוק הצדדי שלהם. אני יכול 'להתפרע' יותר, מפני שעדיין אין לי אישה וילדים".

ש: חשוב לך שזוגתך לעתיד תהיה גם היא חובבת ליקוקי רגלים וקשירות?

"חשוב לי שהיא תאהב את הקונספט הזה של הלבוש והאביזרים, כי זה מה שאני אוהב לעשות. אתה צריך להבין, אנחנו לא מכאיבים באמת עד אובדן ההכרה, אלא רק במידה נסבלת. הכאב משחרר אדרופינים שהם חומרים מעוררי הנאה. לכל העוסקים בסאדו-מאזו יש סף סבל גבוה. אני סוגד לגוף האישה, במיוחד לכפות הרגליים שלה, ואין דבר שלא אסכים לעשות כדי לפנק את הרגל שמחוברת לגוף של חברה שלי. רק המחשבה על המגע עם הרגל, גורמת לי לגירוי".

ש: עד לאן הכאב עלול להגיע?

"אני אוהב כאב... גם לגרום וגם לקבל. יש חלוקה קטגורית בין אלה שאוהבים לקבל כאב ואלה שגורמים כאב. אני מוגדר כטיפוס 'מתחלף'. נהנה משני העולמות. הכאב הוא לא בלתי נסבל כמו שניתן לחשוב. הצלפה היא כמו בעיטה קלה בתחת, מצבטי הפטמות מרופדים בגומי, האזיקים לא חותכים ביד או ברגל, הנרות עשויים כך שהשעווה החמה לא תגרום לכוויות. יש מילות קוד שאומרים באמצע האקט ואז צריך להפסיק להצליף או לסטור".

ש: זה משחרר אצלך אלימות שהייתה יוצאת בדרך אחרת אלמלא הסאדו-מאזו?

"יש בכל אחד מאתנו אלימות, והשאלה היא איך מוציאים אותה החוצה. בוודאי שזה מנטרל, ואני אדם עדין מאוד כלפי הבריות. בעולם המודרני יש המון לחצים על האדם, ולא רבים יודעים כיצד לנטרל אותם. הלחצים באים מהמשפחה, החברים, הקיבוץ, הלימודים. אני עצמי מאוד נלחצתי לפני הבגרויות ולפני הצבא. כל דבר גרם לי לעוצמות רגשיות גדולות. מוזיקת המטאל עזרה לי להתפרק, והיום עושה את זה הכאב הפיזי".

ש: באיזו תדירות אתה נוסע לתל-אביב כדי להשתתף במסיבות חטאים?

"פעמיים בחודש. זה לא זול וכרגע גם אין לי פרטנרית למימוש. רוב האנשים במסיבות האלה באים בזוגות, ויש מקרים של שלישייה או יותר. אני לא מהמצטרפים, וגם אורגיה זה לא כוס התה שלי. אתה צריך לראות מי מגיע למסיבות האלה: עורכי דין, רופאים, בעלי מקצועות חופשיים".

רענן ביקש שלא להסגיר את זהותו או את זהות קיבוצו. גם משום שהוריו ואחיו עדיין לא יודעים על עיסוקו יוצא הדופן, גם משום שבקהילת הסאדו-מאזו קיים טאבו מוחלט על 'אאוטינג'. הוא מעריך שאם יעסוק בזה באופן 'מקצועי' יותר בתל-אביב גם אימו הפולנייה תיחשף למעשי בנה האהוב. בינתיים הוא בודק את המשך דרכו בקיבוץ, ובודק את היתכנות הטמעת תרבות ה bdsm-בעמקי הצפון. "אל תצייר אותי כמו עוף מוזר בקיבוץ. אני עוזר בארגון מסיבות, חבר בוועדות, מקובל חברתית. החלום שלי הוא לעסוק בתחום התקשורת: כתיבה, טלוויזיה, קליפים, דוברות. במקביל אלך לבלות במחיצת אנשים שעוסקים ואוהבים כאב".

ש: יש סיכוי שהעמק יהפוך למרכז תרבותי כזה?

"ממש לא. תל-אביב שואבת אליה את כל התרבות וה'תת-תרבות' של המדינה. החום פה כבד מדי בשביל הקדרות של המטאל והסאדו-מאזו".

סטיות מגוונות
הצלפות, כוויות, כבילה, תלייה * ועוד כמה פרטים על תרבות הסאדו-מאזו
ישנם 750 סוגי סטיות שחומרתם נעה בין אונס ופדופיליה לבין סטיות שנובעות מרצון לחוות סבל או כאב ולגרום סבל או כאב לאחר, או כאלה שאינן פוגעות באדם אחר ונובעות מפנטזיות הקשורות לאובייקטים (פטישיזם). הbdsm- מציין את המרכיבים השונים ב"סאדו-מאזוכיזם". בישראל ישנה קהילה גדולה של מכורים לפעילות סאדו-מאזוכיסטית, שנחלקים לתת קבוצות של עיסוק בבונדייג' (כבילה), משחקי שליטה וכניעה ופעילות הגורמת לאלימות קשה. רבים מהעוסקים בסאדו-מאזו שייכים לשכבות סוציו אקונומיות גבוהות. לדעתם הסקס הסאדו-מאזוכיסטי הוא מתוחכם ואליטיסטי. את אלה העוסקים במין 'שגרתי' הם מכנים 'ואנילה'. הסקס הסאדו-מאזוכיסטי כולל הכפפת משמעת, הצלפות, כוויות, סגירת הפה בכדור, כבילת ידיים ורגליים, תלייה, לעתים נדירות מסתיים אקט כזה במוות. האביזרים הנהוגים במין כזה: חבלים, רשתות, אזיקים, שעווה חמה, שוקי חשמל, צבתות, אביזרי דילדו לחסימת פי הטבעת. המרכזים הגדולים של הסאדו-מאזו נמצאים בניו-יורק, אמסטרדם ותאילנד.