סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כל האופציות פתוחות בפני הפטישיסט

ניסיון לתאר את תחושותיו של מתנסה בתחום החיים
לפני 17 שנים. 5 בפברואר 2007 בשעה 20:28

כמה עוד מוות
כמה שירים נכתבו לזכרם
כמה ילדים נרצחו בשנתם
כמה עוד נקמות נוכל לסבול
עד מתי נמשיך להרגיש את האבן והדם.

וכשהמוות בפינה אורב
אתה מרגיש כמה זה כואב
ממשיך ללכת עם הראש למעלה
עד מתי קיצוני אדוני ואללה


רוצחים
בחווה קטנה או גדולה
בכפר או בקיבוץ
בנו רפת או לול תרנגולות
על משטח בטון רחוץ

בשר בצלחת
ופולקע ביד
אוכלים ולא שמים לב
איזה דם ישפך פה מיד

הרי אותנו רצחו הנאצים
והיפנים דולפינים על החוף
והנה אנו עם קוטל ורוצח
מתי תהיה לשחיטה סוף


עיניי עצובות ועייפות
עיניי עצובות ועייפות
דרך ארוכה ראו
דרך אותה שוב ושוב
אולי מחר אעצום את עיניי

חוסר וודאות
מתחלף בחוסר וודאי
חוסן מוסרי מתחלף
בחוסר נוראי

אש המארה
פחד ואימה
חושך וצעקה
יתחלפו רק בשתיקה

לשיר יש גם לחן , שהלחין חבר מוכשר ביותר בזמן הצבא

כולנו כאן בוכים
את כל מילות הכאב
שהיו חנוקות בתוך ליבך
כתבת על דף הנייר הריק
כתבת שיר כאב

את כל צלילי האימה
שרדפו אותך עוד מהמלחמה
הלחנת אל שורות התווים
הלחנת שיר כאב

איך את כל הכאב הזה
ידעתם לבטא כל כך יפה
הגעתם אל הנשמות שבמרום
וכולנו כאן בוכים

השיר נכתב על השיר "והחיטה צומחת שוב" שכתבו דורית צמרת וחיים ברקני ז"ל




להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י