מי שקורא אותי פה ושם יודע שאני עם דוקטורט בפילוסופיה של הבדידות שאינה נראית לעין - כשרון על
היום חוויתי סוג אחר של בדידות, ואין לי אלא לפתוח את מחשבותיי הכמוסות-בנאליות-וניליות באתר סמי פורנו. הכיסוי המושלם.
הגעתי לרחבת רוקדים והתבוננתי, כיאה למישהי חדשה.
התנועה שלהם הפכה אותם ליפים בעיניי, הוקסמתי מכולם, בכל גיל, בכל מצב. אבל הייתי בצד, מובכת.
להבדיל מהפעם הקודמת היום הגעתי בלבוש די מוקפד ואודם בוהק.
היו שהגיעו אחריי, מנוסים יותר או פחות. הם חברו לרחבה בנקל, ואני לא.
לבושים הם בבגדי עבודה, סנדלי שורש ושיער מרושל, ואני עם קוקו גבוה. מוקפדת אבל לא מדי, נלחמת לא להוציא את הנייד ופשוט נוכחת. אלוהים כמה זה קשה.
שני הגברים המנוסים שהיו שם, עמדו לידי לא מעט ולא אמרו מילה. היו בטלפון תחילה ואז פנו ללא מאופרות שעמדו לא רחוק
ואפילו שפניתי לאחד מהם (בקושי רב) בשאלה רטורית, נשארתי מהר מאוד לבד, מנסה להבין מה רואים מבחוץ כשמסתכלים עליי
אם יש דבר שאני לא אוהבת לעשות זה להעיד על עצמי שאני יפה, אבל אני כזאת בעיניי, ואפילו מאוד.
היום הייתי יפה מבדרך כלל, כי הקשבתי לברמן מלפני שבוע שהכי יפה לאישה אודם אדום חזק וזהו.
אם הייתי יודעת שאני משדרת אדישות או התנשאות, זה היה מקל עליי
אבל היום הייתי פשוט יפה ובודדה.
מחיתי דמעה בלי שאף אחד ראה, פתחתי את הטלפון וסימסתי לכל מי שיכולתי לפני שחזרתי לרכב.
