"רוצה לראות את החבלים שהחברה שלי דחפה לי לדרך?", שאלה אותי א' כשישבנו בחצר הצימר. "בטח", עניתי. "אז בוא ניכנס פנימה". א' מבקשת לזפזפ לאיזה ערוץ עם מוסיקה טובה ומתחילה לחטט בתיק שלה. לבי מתחיל לפעום בקצב מסחרר. בטלוויזיה רק שני ערוצי מוסיקה ושניהם לא משהו, אפילו לטעמי המתפשר. "מה זה החרא הזה? אין משהו יותר טוב?" צועקת א' מהחדר השני. עוד לפני שהספקתי לענות היא ממשיכה: "תכבה כבר את הזבל הזה!" היא ניגשת אליי עם חבלים ביד. "מוצא חן בעיניך?" שואלת א'. "בטח", אני משיב ולבי מתחיל לפעום עוד יותר מהר. "תושיט את הידיים!" אני מושיט ידיים קדימה וא' קושרת את פרקי כפות ידיים בקשר מתוחכם. אם כי בעיניי בתור אחד שבקושי יודע לקשור נעליים כל קשר נראה מתוחכם. לחבל הזה היא מחברת עוד אחד ומבקשת ממני לעמוד מתחת לגרם המדרגות שמוביל לגלריה. א' מדלגת למעלה, קושרת את קצה החבל למעקה ואני כבר עומד כאשר ידיי מורמות ו קשורות.
"היי!" א' עומדת מולי ומחייכת. שיערה פזור והיא לובשת שמלת מיני ירוקה. אם כי הבד נראה לי חורפי מדי. "לא חם לך?" אני שואל. "ממש לא!" היא נועלת נעליים עם עקב דק ודורכת בעקב על כף רגלי היחפה. עצמת הדריכה מתחזקת וכשהיא מעבירה את כל משקל הגוף על הרגל אני קולט שהסשן בעצם כבר התחיל. עוד לא הספקתי להתאושש מהכאב, וא' כבר עושה צד אחד אחורה מרימה רגל בנונשלנטיות ושפיץ של הנעל פוגע בדיוק בין הרגליים שלי. זה עדיין לא נורא, אבל אני מוציא מגרוני משהו בין גניחה לצעקה חרישית. א' ניגשת מאחורה, אני כבר לא רואה אותה, אבל כעבור מספר שניות הנעל שלה שוב מגיעה לאותה הנקודה. אני אוגר כוחות ומתכונן להמשך, אבל היא לא ממשיכה ונעלמת בחדר השינה.
"אתה צודק, חם פה!" היא צועקת לי משם. כעבור מספר דקות היא חוזרת בחזות אחרת. שיערה אסוף ושמלתה יותר קלה ופתוחה. א' מפעילה רשימת השמעה מהנייד שלה, מוציאה מהמקרר פחית בירה ולוגמת קצת. "למה הבירה הזאת כל כך חלשה?", מקטרת היא. "חבל שלא קנית וודקה". אני בוהה בה באהבה ומצפה להמשך. היא שולפת כפפות ללא אצבעות ומתחילה לעטות אותן. אחר כך מוציאה כיסוי עיניים אותו ("פילחתי במיוחד בשבילך בטיסה") ואני כבר לא יכול יותר לבהות באהבה. לא נותר אלא רק לצפות. לפתע אני מרגיש אגרוף חזק מתחת לצלעות. רק כשהכרנו והתכתבנו ברשת סיפרתי לה על נערה אחת שהכרתי לפני המון שנים. למדנו באותה הכיתה והיא אהבה לתת אגרופים בבטן לבנים. ממש חיבבתי אותה ואפילו יצאנו במשך שבוע שלם עד שהיא פגשה את בעלה לעתיד שהיה הרבה יותר מבוגר מאיתנו. "ככה היא הרביצה לך?" שאלה א'. "לא", אני נושף. "זה היה יותר חלש". "אז ככה?" הפעם היא בקושי נוגעת בבטן. "ברור שלא", אני עונה במלא הרצינות. היא מורידה את כיסוי העיניים וממשיכה להכות בי כאילו בשק אגרוף. אני מכווץ את שרירי הבטן ומציץ לתוך המחשוף של שמלתה הפתוחה. אני מרגיש זקפה ונראה לי שגם א' הבחינה בה: "מה אתה, מסתכל לי על הציצי?" "על מה עוד יש לי להסתכל פה?" אני עונה לה בהיגיון ובשאלה.
אחרי סדרה של אגרופים היא מפרידה את הידיים שלי וקושרת אותן לצדדים למעקה שלמעלה. עכשיו ידיים לא מפריעות לתת סטירות בפנים וא' עושה את זה בעונג רב אותו אני רואה בעיניה. ואני זוכה להפוגה משום שמסתבר שסטירות לחי זה הרבה יותר קל מאגרופים בכבד ואברים פנימיים אחרים, אפילו בביצוע של חתיכה כמוה. אחרי כמה תריסרים של סטירות היא מחבקת אותי ומסובבת עם הגב אליה, מכופפת את הרגל שלי כלפי מעלה וקושרת עם החבל האחרון שנותר במצב כזה. אני עומד קשור ועל רגל אחת. בזווית העין אני מבחין שהיא מחזיקה שוט רכיבה. וכעבור שניות ספורות הוא נוחת על כף הרגל שלי, ושוב, חזק ומהר, הרבה פעמים ברצף. כשאני מרגיש שאני עומד ליילל כמו תן ההצלפות פוסקות. היא מכופפת את הרגל השנייה ואני נתלה באוויר. אין יותר חבלים, לכן היא מחזיקה את הרגל לא קשורה ביד אחת וביד השנייה מטפלת בה בעזרת השוט. במצב כזה ההצלפות יותר חלשות, אבל עדיין צריך לחרוק שיניים כדי לא לצרוח.
א' מורידה אותי ואני חוזר לעמוד עלי האדמות. זה לא כל כך פשוט על כפות רגליים דואבות, אולם החבלים למעלה לא נותנים לי ליפול. הבחורה מסובבת אותי עם הפנים אליה ומשחילה את ידה לתוך המכנסיים שלי. כף ידה לופתת את שק האשכים, שתי אצבעות מפרידות בין הביצים ושתיים נוספות מועכות אחת מהן. א' מסתכלת לי לתוך העיניים ואני לא מסוגל להחזיר לה מבט. התחושה שלי כאילו לתוך חלל הבטן שלי הכניסו וו ענק ועכשיו מושכים אותו החוצה יחד עם כל הקרביים, כל הגוף שלי מתפתל בבהלה ומנסה להשתחרר. א' מרפה את אחיזתה. ושוב הפוגה, כלומר, סטירות לחי. בשלב מסוים א' מאגרפת את היד בתנועה מאיימת מרימה את האגרוף מול הפרצוף שלי ומביטה בי במבט שובב. מעניין מה היא רואה בעיניי. זה יכול להיות כל דבר, רק לא פחד. אמנם אף שבור זה לא מה שחלמתי עליו, אבל אני לא מפחד מבנות! אבל עושה רושם שגם א' הבינה שלא כדאי לשבור לי את האף וחוזרת לסטירות ומשקיעה בהן את כל הכוח. אני לא כל כך מבין למה היא חותרת אבל לפתע היא נעצרת, שולפת מטלית לחה, כדי לנגב דם מהשפה שנפתחה. ואז במלי לומר מילה היא מנשקת אותי על השפתיים...
מקורי