את הפוסט הזה אני כותבת בעקבות שיחה קצרה שהיתה לי עם מי משוכני הכלוב.
זה אולי נשמע מתנשא (ואם כן אני לא מתנצלת) אבל התשובה האמיתית לשאלה "למה את נמנעת מלהיות פעילה יותר בקהילה" היא שאין בי כמעט הערכה לחברים בה (המילה כמעט מוציאה מהכלל את מי שאני מחשיבה כחבר), הרי בואו נודה במציאות, חלק גדול מאנשי המקום התכנסו למטרת מציאת זיון במעטה שולטים, וכן זה כולל נשים מכוערות במיוחד שאחרת לא היו מקבלות זין, חלק אחר שהוא יותר רציני בנוי ברובו מאנשים בעלי זוגיות קיימת (ולא אני לא שופטת חלילה, אני רק אומרת שאני מונוגמית וטוב לי)
באם נרצה להתייחס לחלק הרווק שבקהילה, נוכל לראות בבירור שקשה מאוד למצוא בני זוג (לזוגיות) מהסיבות שכרגע מניתי. ואם זה לא מספיק, אז תמיד אפשר להוסיף את המרכיב שמקלקל סופית את הארוחה והוא הנתון המצער שרוב קהילת הבדס"מ, כולל את אמתכם הנאמנה, סובלים ממיני מחלות נפש\ אונס בילדות\ הורים מכים, גרושים, מתים\ פוסט טראומה\ שימוש בסמים קשים\ הפרעות אישיות\ מאניה דיפרסיה\ וכל מיני מרעין ובישין שאין להתבייש בהם כלל כי אף אחד לא בחר אותם לעצמו, אך עצם היותם מקובצים תחת קורת גג אחת, מספיקה עבורי (שמתכננת להקים משפחה נורמטיבית ככל האפשר) לתפוס מרחק, ורק להציץ מידי פעם דרך חור הצ'אט והבלוג.
באם נעלבתם אני מציעה שתביטו עמוק לתוך עצמכם ותבדקו באיזו קטגוריה אתם נכללים, ואם אתם מסכימים איתי אז קבלו ח"ח כי אתם כנראה אנשים מציאותיים.
לפני 12 שנים. 22 ביולי 2012 בשעה 10:20