טעימות

לספר על חוויות האתמול אבל ידיד בא לבקר אז זה ידחה למחר.

אז זה יהיה פוסט מהיר אבל הבטחה היא הבטחה.
אתמול שיחקנו אמת או חובה ונתתי לו משימה לכתוב עלי פוסט ואחרי שהוא כתב הוא נורא רצה שגם אני אכתוב עליו אז הסכמתי כי הוא גם כתב כ"כ יפה.
אתמול דיברנו פעם ראשונה אחרי פליטת הפה האכזרית שלו.
הוא בא לאסוף אותי ונשב אצלו עם פיצה וסרט (או סתם טי.וי, אם לא נמצא משהו טוב)
אני עדיין לא יודעת אם אני רוצה שיקרה משהו מעבר לזה.
הוא למטה, זזתי!

הוא עשה אותי חצי אלוהים וברח.
זה הלך ככה:
הוא התרצה והסכים לצאת איתי , גם אהב מה שכתבתי עליו בבלוג.
אז יצאנו בערב
ישבנו בארומה וכשהוא החזיר אותי הביתה המשכנו לדבר באוטו ובשלב מסויים כבר הזמנתי אותו לעלות למעלה כי באמת היינו באמצע שיחה.
ובבית נתתי לו לטעום מכל הדברים הטעימים שהיו לי במקרר.
ואח"כ ישבנו לראות סרט וקצת לפני שהוא הסתיים הוא התחיל להרדם וכבר היה 5 בבוקר.
הוא נסע הביתה וכתב לי סמס כשהגיע ,שחבל שאני לא באתי להתכרבל איתו.
אגב, בסרט הוא רצה שאשים את הראש על הכתף שלו וסירבתי.
ובבוקר דיברנו והחלטנו שאנחנו חוזרים לישון והוא שוב הציע שאבוא להשלים שעות שינה איתו,ושוב סירבתי.
ואחר הצהריים שרציתי להפגש איתו הוא אמר שהוא ברעננה עד מאוחר ושנדבר מחר ובלילה הוא היה במסנג'ר והוא כתב שהוא היה אצל האקסית והם החליטו לחזור.
כתבתי לו שמצויין
ושאני שמחה שלא באתי להתכרבל ולהשלים שעות שינה איתו.
הוא טוען שזו אחת הסיבות לכך שחיפש מגע במקום אחר...
חסמתי אותו במסנג'ר.
היום ראיתי שהיא כבר משוייכת לו באתר.

למה רעננה? מה יש ברעננה?
אבל קבענו לדבר אחרי שקמים והוא לא עשה את זה ואני נמנמתי עד ששלחתי סמס אבל אז הוא כבר היה ברעננה ו"אחזור מאוחר, נדבר מחר..."

זה לא קצת מוזר שאני כותבת בלוג באתר שבו נמצאים אנשים שאיתם אני אמורה לחוות את החוויות שעליהם אני כותבת פה?
אתה יוצא איתי, אתה רוצה לדעת מה אני חושבת עליך תיכנס פשוט לבלוג... לא הזוי?!
דיברנו היום במסנג'ר והיתה לי פליטת פה מטומטמת שגרמה לו לסגת וגם שיחת הטלפון לא עזרה. מתי תלמדי שיש דברים שפשוט צריכים להשאיר אותם בבטן? אני מרגישה שפיספסתי משהו שעדיין לא יצא לי אפילו לבדוק.
בנתיים אין לי עם מי ללכת למסיבה היום אז כנראה שגם את זה פספסתי.
אני הולכת לשטוף את הבית ולחשוב עלי מעשיי...

אז קודם כל הגעתי עם מיני ונעליים לא נוחות בעליל לערב של "על האש". מה חשבתי? לא ממש חשבתי.
אז התישבתי על המחצלת הראשונה שראיתי ולא זזתי משם בעיקר אחרי שהגיע לידי בקבוק משקה של שנאפס תפוחים אז מזגתי לי קצת ואח"כ עוד קצת ועוד קצת...
בשלב מסויים התחלתי לבקש שוב ושוב מהגברים שישאילו לי חגורה ומידי פעם ירדתי על ארבע. לאחד מהם אפילו נתתי את זכות הבחירה בין שולט או נשלט. זכור לי שהוא זה שבסוף הוריד את החגורה אבל אז הוא נעלם מהמסיבה (משהו שקשור לתורנות בעבודה)
אז זה לא הפך להיות ערב כזה. אני זוכרת שאמרתי למישהי שאני רוצה לעשות משהו אבל אני לא יכולה להגיד מה.
אז היא ביקשה ממני ללחוש לה באוזן. אני לא זוכרת איך היא הגיבה אחרי שלחשתי לה שאני רוצה להתנשק עם בחורה.
כשהראש שלי עבר להיות מונח לרגלי היזיז שלי הוא מצידו לא נשאר חייב והתחיל לשחק לי בתוך התחתונים שאולי את זה אף אחד לא ראה אבל אח"כ נראה לי שקשה היה לפספס את הגניחות...
מאוד רציתי שהוא יחזור איתי הביתה אבל זה לא קרה וחבל.
יום עצמאות שמח!

מחפשת שולט שיגיע איתי למסיבה שבוע הבא.

הוא אמר שהוא יהיה איתי עד שהוא ימצא מישהי לחתונה.

אז חזרנו ל"סרוגים". יש עכשיו פרק בערוץ 2 אבל כבר ראיתי אותו אז אין טעם להסתכל בו שוב ולהכנס למערבולת רגשות בבטן. הסדרה הזו מתארת את העולם שבו חי "אדון יקר", עולם שגם אני כמעט נשאבתי לתוכו מתוך מחשבה שזה יקרב אותי לעולמו. היום הוא התחבר למסנג'ר וישר שאלתי לשלומו ולשלום אישתו הטרייה וביקשתי עזרה עם המחשב בידיעה זהו תחום שימעיט בלסרב לעזור בו. הוא ענה שאולי יותר מאוחר או ביום אחר. בנתיים הוא לא פה. בנתיים אני התרחקתי מהדת ובנתיים הכרתי בחור מקסים שגם הוא דתי. נוצר ביננו קשר אמיתי עם הדדיות וחיבה ורצון למשהו משותף שיהיה רק שלנו. "אדון יקר" מבחינתי הוא לא מציאותי, הוא כמו דמות מסרוגים, הוא משהו לא קיים ולא מושג ולא יושג אבל גורם משהו בבטן ובלב, נו כמו ההוא, המתמחה בכירורגית עין כרם...

יש את הסדרה הזו, סרוגים. הפרומו מחרפן אותי כל פעם מחדש, צביטה קטנה בלב. אני עושה הפסקה שנייה בחוט מחשבה, שיט@!!!!!!!!!!!!!!! אמא שלי כיבסה לי את החזיות החדשות במכונה למרות שביקשתי שלא ועוד עם כביסה צבעונית כי מול עיני נגלות שתי חזיות תלויות ליבוש בצבע לא ברור. לעזאזל! טוב, במילא אתה מוריד אותן בשנייה הראשונה. לעיניינו? טוב לא חשוב פעם אחרת, אני מעוצבנת עכשיו!