טעימות

הוזמנתי למסיבה בשישי. אבל אני לבד. ללכת לבד? לא מזוכיסטי? אה,אופס שכחתי. זה העניין. 😄 לילה טוב!

התעוררתי אבל רציתי להמשיך לחלום את החלום ההזוי הזה. אני מתארגנת לשינה ובמיטה הסמוכה ישנו גבר שמחכה למישהי. היא נכנסת לבושה בבגדי שינה סקסיים בצבע לבן כאשר החלק התחתון, עד כמה שהוא קיים, עשוי מתחרה שקופה ואפשר להבחין שהיא בלי תחתונים. אני ישר צועקת את זה והיא מסתכלת עלי בכעס כי זה הביך אותה מולו. משום מה המראה של האיבר מין החשוף שלה מלווה לי את המחשבות גם שעתיים אחרי ההתעוררות.

קיבלתי היום מייל מהאדון שלי, כאילו לא ממש אדון, וממש לא שלי. בעצם עכשיו הוא כבר של מישהי אחרת. אבל לא אדון, בעל. הממ בעל זה כמו עבד בעצם?!
היחסים ביננו לא היו יחסי שליטה אבל בלי לשים לב מיניתי אותו להיות האדון שלי במשך 4 שנים. הייתי מחוברת אליו ברצועה דימיונית שכל מחשבה לפעולה הייתה עוברת אישור שלו, בכל תחום או נושא התייעצתי איתו וכל מה שהשמיע היה ברור מאליו כדבר הנכון.
כך זה נמשך עד שיום אחד הוא החליט שבכלל לא בריא המצב, ובשבילי הרבה יותר מבשבילו. אבל אני מצאתי את הדרכים להגיע חזרה במינון מסויים אם כי נמוך מבעבר, עד שהתחתן...
נראה לכם שלא הייתי הולכת? בוודאי שהלכתי והיה ממש כיף.
היום הוא שאל במייל אם אני עדיין צריכה עזרה בקניית מחשב, עניתי לו שיותר מתמיד כי עכשיו אני נכנסת לאתרים כגון הכלוב והסברתי לו בכמה מילים במה מדובר.
אני מתה כבר לדעת מה תהיה תגובתו כשיקרא את זה. הוא בטח ממש יכעס שפניתי לתחום הזה בכלל, כי בתוך תוכי אני יודעת שעדיין אכפת לו ממני ואני לא אגזים אם אומר שהוא גם אוהב אותי.

היום אני שוב אצל ההורים. מזוכיסטית או לא מזוכיסטית?! אבל לא משנה, זה הכל עניין של סדר עדיפויות. זה עדיף מאשר להיות לבד בדירה. זה דווקא די נחמד מידי פעם לאכול אוכל של אמא ולרבוץ מול הטלויזיה, אפילו זיהיתי שם מישהי מאוד מוכרת שעשתה חיל בתוכנית בפריים טיים...

אני יוצא החוצה ומתחיל ללכת. אני הולך לאורך הרחוב, חולף על פני הבית ספר היסודי וחוצה שני צמתים. לא עוברות יותר מחמש דקות ואני כבר רטוב עד העצם. בשלב הזה אני מתחיל לרוץ. אני רץ מהר כ"כ עד שהריאות שלי מתחילות לכאוב והרגליים שלי בוערות, ובסוף, כשאני לא מסוגל לעשות אפילו צעד אחד נוסף, אני נזרק על הגב באמצע מגרש הכדורגל של התיכון.
פעם לקחתי כאן אל-אס-די באמצע סופת רעמים כזאת. שכבתי והסתכלתי על השמיים נופלים. דימיינתי איך טיפות הגשם ממיסות את העור שלי. חיכיתי למכת הברק האחת שתפלח את ליבי ותגרום לי להרגיש מאה אחוז חי לראשונה בחיי האומללים.
לברק היתה הזדמנות, אבל הוא לא הגיע ביום ההוא, ולא מגיע גם היום.
אז אני קם, מסלק את השיער מהעיניים ומנסה לחשוב על תוכנית טובה יותר.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

זה גשם שוטף כל כך, שהוא נשמע כאילו המים במקלחת זורמים, אפילו אחרי שסגרת את הברז. זה גשם שנותן לך לחשוב על סכרים ושטפונות, על תיבת נוח, זה גשם שאומר לך לזחול חזרה לתוך המיטה, שם המצעים עדיין לא איבדו את חום גופך, ולהעמיד פנים שהשעון מראה חמש דקות קודם מהשעה שהוא מראה באמת.
תשאלו כל ילד בכיתה ד' , והוא יגיד לכם: מים אף פעם לא מפסיקים לזוז, גשם יורד, וזורם במורד ההר לתוך הנהר. הנהר מוצא את דרכו לאוקיינוס. הוא מתאדה, כמו הנשמה, לתוך העננים. ואז, כמו כל דבר אחר, הוא מתחיל שוב מהתחלה.

לקוח מתוך הספר "שומרת אחותי" / ג'ודי פיקו

חזרנו מהמסיבה. ריקנות. שונאת להיות לבד. בשבוע הקרוב אהיה בדירה לבד ויהיה לי עצוב. האלכוהול והעייפות יגררו אותי לכתוב משהו שבוודאי אם הייתי מחכה בשבילו לבוקר לא היה נכתב בכלל. זה לא מה שאני צריכה, הוא זה לא מה שאני צריכה. אני צריכה גבר אחד של אישה אחת שמעניק חום ואהבה. בבוקר זה יהיה כואב מידי להודות בזה. אז עכשיו זה זמן טוב.
טייק איט אור ליב איט. לא את מה שאני צריכה. אלא את התסבוך של להיות עם מישהי שיודעת מה היא צריכה אבל עושה הכל ההפך. אבל זה בעצם עניין ההתעסקות עם הסבל והכאב, לא?!
אני עדיין לא רוצה להיות מחר לבד אז צלצל אליי ובבקשה אל תזכיר את כל מה שנכתב פה.

שקט עכשיו, אולי קצת יותר מידי שקט. זה צריך להשתנות כל רגע כי הוא מגיע לקחת אותי למסיבה. ולחשוב שצהריים כ"כ רציתי לברוח מהרעש ומהמולה והוא החליט להגיע ולהוציא אותי משם אפילו שלא חשבתי שזה מה שאני צריכה. והוא אכן צדק, עכשיו מרגישה הרבה יותר טוב. אבל שיגיע כבר, האביר על הסוס הלבן...