לפני 15 שנים. 9 באפריל 2009 בשעה 20:20
די,הכי טוב ככה. להתאבל לפני שזה נגמר באמת. כן, תגיד שזה לא התחיל. אתה צודק. אבל איך אפשר להתווכח עם רגש ועם דמעות שזולגות במשך כל הנסיעה?! אני מבקשת לקרוא טוב ולהפנים את הבלוג לפני שפונים אלי. תודה וחג שמח!