ושוב נכנסתי לכאן במקום להכנס לאתר הכרויות שאני משלמת לו סכום נכבד כל חודש. היום פתאום זה היכה בי שאני בת 32 ואף פעם לא הייתי במערכת זוגית. זה היכה בי בדרך נורא מוזרה ומביכה. התעוררתי לקול שירי ילדים מהקומה התחתונה שבין השאר כלל מחרוזת שירי אמא. מצאתי את עצמי ממש לא מזדהה עם השירים האלה. אני לא רוצה שאמא שלי תאהב אותי (וזה מעלה לי כרגע דמעות בעיניים אז כנראה שאני לא משקרת רק לכם...) אלא אני רוצה שגבר יאהב אותי סוף סוף. או אישה... (מה שדי מושך אותי אבל לא יודעת כמה ריאלי זה יהיה). ואז התחלתי להזכר בחלום שהיה לי בלילה שכלל כל מיני אנשים מהעבר שהייתי מאוהבת בהם ועסוקה בלהיות אובססיבית לגביהם ולא לחשוב אפילו לרגע שהם או מישהו אחר יכול להתאהב גם בי. אני יודעת למה חלמתי את זה הלילה- אתמול מצאתי יומן שנה של כיתה יא' או יב' שכתובים בו הרבה מאותם רגעים שבהם אני מאוהבת במישהו באופן אובססיבי ומוחלט מבלי לעלות בכלל אופציה שהוא ירצה אותי. כיום אני גם מאוהבת במישהו שלא רוצה אותי. דווקא היו לי מחשבות פה ושם שזה לא לחינם ויש לו משהו אליי אבל ברוב הזמן אני כבר חושבת שזה לא נכון. אני כנראה מרויחה משהו מכל ההתעסקות בכאב של לאהוב מישהו שלא אוהב אותי אבל עדיין אני לא באמת מבינה מה. דבר נוסף שאני לא מבינה הוא למה בכל 32 שנותיי אף אחד לא רוצה אותי. ונראה לי שהנה מצאתי את התשובה מה אני מרויחה מזה- לא הייתי שורדת בעולם הזה אם לא היה לי משהו לאחז בו ואת זה האובססיה מספקת. טוב, די מיציתי את הנושא. השאלה הגדולה עכשיו אם אני לוחצת על טיוטה או באויר...
נ.ב: האדון שלי שאל למה אני לא כותבת עליו. התשובה כנראה טמונה בזה שהוא המשענת שלי , המשהו המוחשי והאמיתי שקיים לי כרגע בעולם. הוא העולם האמיתי והבלוג הוא הפנטזיה.