אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן

לפני 16 שנים. 16 באפריל 2008 בשעה 19:13

כמעט כל בוקר בקיץ, נכנס דבור דרך חלון המטבח, עף אל החלון שממול ונתקע בזכוכית, מנסה לצאת דרכה. אני שומעת אותו ופותחת לו את החלון, ואחרי כמה דקות הוא יוצא דרכו. כנראה שהדירה במסלול הקבוע שלו, ולו לא הייתה שם דירה ולא היה שם בניין, אלא רק חולות או שדה, הוא פשוט היה עף דרך המקום בלי עיכובים. לפני כמה ימים מצאתי דבור אחד מת על הרצפה מתחת לחלון. כי לא הייתי בבית.


בקומה השניה האור של חדר המדרגות מודיע שהוא עומד להכבות. נורת הביקורת נדלקת ויש כמה שניות לפני שנכבה האור. אם הנורה לא נדלקת לפני שאני עולה את המדרגה האחרונה, היא תמיד נדלקת במטר שמפריד בינה ולבין הנורה. אני מאוד עקבית במהירות שבה אני עולה מדרגות.


כשאני באה הביתה, הכלבה רצה אל הדלת ומתחילה לרקוד. אני מורידה מהר את התיק ומשחקת איתה. אז היא עולה לספה ואני מלטפת אותה והיא נרגעת. אחר כך יוצאים לטיול.


בבוקר כשאני מגיעה לעבודה, אני נכנסת לחדר שלרוב ריק עדיין ושקט, לוקחת סיגריה ויוצאת לעשן לפני שמתחיל היום. היום ראיתי בבוקר שתי יונים עפות מעלי וחלון בבנין מרוחק נסגר.


לפני 16 שנים. 11 באפריל 2008 בשעה 16:17

אני פותחת את עלי הכותרת. יש איזו קלות שזרמה לתוכם מבפנים, והם נפרשים כמו מנגינה.
כשבאים פרפרים או דבורים וחיפושיות, הם נוחתים ברכות על עלה ואנחנו מתנועעים ביחד ברוח.

לפני 16 שנים. 7 באפריל 2008 בשעה 18:21

כשטוב לי, אני מפיצה אור.
סבא אמר "תחייך אל העולם והוא יחייך אליך בחזרה"
ותמיד היו לו בכיס הסינר האפור ממתקים שחייכו בורוד עם שבבי קוקוס או בוטנים בקרמל.
וידיים טובות שהיו מחוברות ישירות לליבו.

לפני 16 שנים. 6 באפריל 2008 בשעה 20:55

למיין את הדברים ולארוז בשקית. להכניס לקופסא עם פרחים ולשים למעלה בארון.
לא צריך נפטלין כמו שסבתא שמה בפסנתר. בעבר רק הזכרון יכול לכרסם, ונגד זה לא יעזור דבר.
לא קל לשחרר.
אבל זה נכון.