יומן

אני אוהבת אותך עכשיו כי אתה מעדיף לתת לי אגרוף בפנים מאשר לשקר לי. וזה לא כי אני מזוכיסטית - אני לא. זה כי האמת מאפשרת לי לכבות את הסרטים בראש שלי. כי האמת מסבירה לי את התחושות שאני קולטת. האמת מסבירה לי למה. וככה אני יכולה לדעת גם למה לא.
גם כשהאמת לא נעימה, כמעט תמיד אפשר לעשות איתה משהו קונקרטי, משהו שבאמת יטפל בדבר האמיתי. כשיש התחמקויות וחוסר שקיפות, אין אפשרות לדעת מה כן ומה לא והתחושות ממשיכות לזרום והמוח חייב לפרש אותן.
כשאתה אומר לי את האמת אין לי צורך בספקולציות.
פשטות.
זה מאפשר לי לדעת איפה אני עומדת.
כשאתה אומר לי את האמת אתה מסמן לי הרבה יותר מאשר את הנקודה שאותה הארת.
אני אוהבת אותך עכשיו כי כשאמרת לי, עשית מה שעושה אדם שאיכפת לו (גם מעצמו). וגם כי סמכת על היכולת שלי לעמוד בזה.
נכון שהשליח שמביא את הבשורה סופג לפעמים חלק מהתגובה הרגשית, והייתה לי תגובה רגשית. ולמרות שהיה לך קשה עם התגובה שלי, נשארת שם והחזקת מעמד, שמת את הראש על הברכיים שלי והסברת. ואיפשרת לי להפריד בין הסיפור הפנימי שלי ובין הדיוק של המציאות. ואני יודעת שזה היה לך לא קל. אני מודה לך על זה. אני מעריכה את זה מאוד.
אם הייתה לי בבית כוסית שוט הייתה מרימה אחת לחיינו עכשיו. ביחד ולחוד.

אומרים (ואפילו אני בעצמי אמרתי את זה רק אתמול) שיש שיחות שמה שלא יהיה, יהיו לא נעימות. שיש דברים שאין דרך לומר בצורה שלא תכאב. מה שלא אומרים זה שיש דרך לומר דברים כך שהכאב יהיה נקודתי וחולף. כמעט בלתי אישי. שיש דרך לומר דברים שמאפשרת צמיחה של אמון ואינטימיות עם שורשים אמיתיים באדמה. שורשים שצומחים בתוך המורכבות האנושית כפי שהיא. במציאות.
תודה מותק }{