שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן

לפני 15 שנים. 31 בינואר 2009 בשעה 19:42

כל כך כואב.
להיות דחויה כל החיים.
להיות יותר מדי.
כל כך כל כך כואב לי
מה מה מה כל כך לא טוב בי
אני מיבבת כמו חיה פצועה
כמות תינוק שהשאירו ברחוב
כמו גור כלבים שזרקו ליד צער בעלי חיים
זה כל כך כואב. אני לא יכולה להחזיק את זה
אני לא יכולה לזכור שום דבר ממה שהפסיכולוגית לימדה אותי.
רק היבבות האלו שיוצאות לי מהגרון.
למה אני לא מספיק טובה בשביל אף אחד

anima - איך את לא רואה כמה את כל כך, כל כך טובה.
את לא יותר מדי, את כל כך.

הלוואי ויכולתי לעזור במשהו.
}{
לפני 15 שנים
התבגרות מאוחרת - את עוזרת בזה שאת אוהבת.
ואני כן יותר מדי. הרגשות שלי חיים מדי.
לפני 15 שנים
anima - גם אני יותר מדי. אם כך.
}{
לפני 15 שנים
Tobias​(אחר) - את מזכירה לי מישהו שאני מכיר...

אם מישהו יראה שאת טובה, האם את תהיי מסוגלת להתמודד עם זה?
לפני 15 שנים
התבגרות מאוחרת - לא ממש. עדיין קשה לי לראות את עצמי כטובה.
ברמה הרגשית. לא השכלית.
לפני 15 שנים
electro-z - לא נותר אלא לשלוח לך חיבוק ענק חמים ועוטף ככל שהמדיה הקרירה הזו מאפשרת.

אני חושב שנקודת המוצא שלך היא מוטעת.
השאלה היא מדוע אין בנמצא אף אחד שהוא מספיק חזק וגדול להכיל את כל הטוב היפה המוכשר והנהדר שבך.
התשובה הפשוטה היא שכנראה יש מעטים מהם בעולם כולו.
המורכבת היא....
לפני 15 שנים
התבגרות מאוחרת - תודה על החיבוק אלקטרו. אני חושבת שבאמת יש מעטים שיכולים להכיל אותי. והאמת היא שזאת כנראה ציפיה קצת מוגזמת מכל אחד. כנראה שאני צריכה ללמוד להכיל את עצמי בצורה טובה יותר. טובה יותר ממה שעד עכשיו הגעתי.
לפעמים בא לי פשוט להרים ידיים ושיזדיינו. להשאר לבד עם הצבעים והמוזיקה.
לפני 15 שנים
electro-z - לפעמים באמת מה שצריך הוא להרפות בצד אחד ומשהו טוב קורה בצד השני
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י