יומן

אני הולכת ברחוב הישן. אין כמעט מכוניות בחוץ והיא הולכת על המדרכה בשקט. שיער ארוך מבולגן במין צמה מלאת קשרים, ילקוט על הגב, מפתח תלוי בחוט על הצוואר ומביטה בנעליים שלה כשהיא הולכת. היא נכנסת בשביל ולוקחת את הדואר מהתיבה. השכנה שומעת את הצליל יוצאת אליה ומזמינה אותה פנימה לקבל בולים מאוסטריה ושוקולד ישן. המדרגות צהובות. התיבה בצבע ירוק מתכתי ישן. הצמח הדוקר צומח שם ומהפרחים שליד שעון המים אסור לקטוף. היא נכנסת בשביל הגישה השני, הולכת דרך הדשא. הארון הכתום שהיה פעם אצלה בחדר נמצא עכשיו במרפסת.
היא מורידה את המפתח מהצוואר ופותחת את הדלת.
הבית חשוך. היא מחפשת שוקולד שמחביאים בתוך הסירים. מחביאים את זה גבוה אבל יש לה כסא.
היא הולכת לחדר שלה, נשכבת על המיטה, על הגב, רגליים על הקיר ומספרת את סיפור השיחה שלה עם החבר הבלתי נראה דני. היא מדברת איתו ארוכות, תמיד רגליים על הקיר. מביטה מהחלון. שומעת את האחרים נכנסים לבית. שומעת את אמא נכנסת לאמבטיה שצמודה לחדר שלה. אמא יוצאת מהאמבטיה והיא שומעת אותה סוגרת אחריה את דלת חדר השינה. שקט בבית.
אחר כך אומרים לה להכין שיעורים. לסדר את החדר. ללכת להתרחץ, ללכת לישון.
היא שוכבת במיטה שעות ולא נרדמת. אסור לה לקום מהמיטה. היא יכולה להציץ בלי שיראו אותה לסלון איפה שהם יושבים וצוחקים. היא יושבת קצת על המדרגות. אף אחד לא אומר כלום. היא חוזרת למיטה ונרדמת עם אור דולק. היא פוחדת מהחושך. היא לא ישנה בפיג'מה. היא ישנה בבגדים של היום. בבוקר היא קמה ומתלבשת, מצחצחת שיניים ומסדרת את הספרים לפי המערכת. היא לא הכינה שיעורים. אמא שלה מתאפרת והולכת. אין סנדוויץ'. היא שמה את התיק על הגב ונועלת את הדלת.
ליוויתי את השתיקה שהיא חיה בתוכה. ילדה בת 8.
מחר אבוא אליה ואלך איתה ביחד מבית הספר. אני אחזיק את המפתח אצלי בתיק ואפתח לה את הדלת. כשנכנס אני אשאל אותה אם היא רוצה שאני אכין לה שוקו טעים כמו שדודה שלנו מכינה והיא תתלהב. אני אכין לה שוקו כמו של דודה שלנו, שוקו שהיה מותר לה לשתות רק אם אח שלה לא שתה, או את מה שנשאר. הוא קטן, הוא צריך חלב, היא כבר בת 8. אחרי שהיא תשתה היא תשתוק ולא תדבר איתי ותלך לחדר שלה. אני אבוא אל הדלת ואשאל אותה מה היה בבית ספר ומה שלומה. היא תגיד שהיא רוצה לצייר ואני אשאל אם היא מסכימה שאני אצייר איתה גם. היא תסכים אבל זה יפריע לה, ליד השולחן הקטן שלה. אני אשב על המיטה שלה ואצייר אותה כשהיא מציירת. אני אצייר אותה יפה ונבונה, כמו שהיא באמת. אני אצייר את הצמה שהיא לבד עושה לעצמה בבוקר ואת הגוף הקטן שלה שרגיל לשתיקה של עצמו. אני אכתוב על הציור למטה - אני אוהבת אותך הכי בעולם ואצייר לבבות. כשאני אתן לה את הציור היא תחייך. ואני יודעת שהיא תשמור אותו בספר. היא תבקש שאני אכתוב לה זיכרון בספר הזכרונות. ואני אכתוב לה בחרוזים ובכל מיני צבעים ועם המון סודות מתוקים. זיכרון ממש ארוך בכתב יפה, עם ציורים. אני אכתוב לה את כל הדברים שהיא תמיד רצתה שיכתבו לה. והיא תשמח, אבל לא תאמין לי כל כך כי אני מבוגרת.
אבל אני אבוא כל יום ואהיה איתה. כל יום אני אגיד לה כמה היא יקרה. וכשהיא תסכים ותתקרב אלי קצת, אני אלטף אותה. וכשהיא תניח עלי את הראש אני אמשיך ואלטף אותה. וכשהיא תחבק אותי אני אמשיך ואלטף אותה, עד שיהיה לה שקט וטוב. כשהיא תהיה עייפה אני אלביש אותה בפיג'מה ואשכיב אותה לישון ואכסה אותה. אני אביט בה באהבה ואלטף אותה ואתן לה להחזיק לי את היד עד שהיא תירדם. אני אשן לידה וכשהיא תתעורר בלילה מחלום רע היא תדע שמותר לה לבוא ישר אל החיבוק שלי ולישון איתי ביחד.
כשהיא תספר לי שאין לה חברים כי החברה שלה עברה דירה, אני אלמד אותה לדבר בחברה. אני אלך איתה ואהיה לידה כשהיא לאט לאט תלמד לדבר עם אנשים. כשהיא תגיד לי שהיא לא רוצה ללכת לבית הספר ואני אדע שהיא חיממה את המדחום על המנורה, אני אשאל אותה אם קרה משהו בבית ספר. אני אעשה את זה עם כל כך הרבה סבלנות וחיבה, שהיא תספר לי שהיא פוחדת להיות בכיתה. שקשה לה. באותו יום אני אשאר איתה בבית ונדבר ונלך לעשות משהו נעים. אני אגיד לה שהיא מקסימה ואזכיר לה שהיא היחידה שאייל הזמין למסיבת יום ההולדת שלו מכל הכיתה. אני אחבק אותה. ואקרא לה אהובתי והיא תדע שאצלי תמיד יהיה מקום עבורה מתי שהיא צריכה.