יומן

התחלתי להתעורר מוקדם בבקרים. עדיין שקט בחוץ והכלבה נכנסת מתחת לשמיכה מתכרבלת לידי להתחמם. עכשיו קפה וקצת מוזיקה וסיגריה ולכתוב. אני אוהבת את הטקסים הקטנים שלי, מדיטציות של תוך כדי עשיה. אני שמה לב לרחשים העדינים והמודעות פתוחה לקצב של הזמן. יש שעונים פנימיים שמתחברים לדברים מסביבי וערים אליהם והזמן יכול להימתח בתוך זה להילוך איטי. אני אוהבת להניח אבקה על אבקה מתוך כפית. בלי צליל אפשר לשמוע. בלי מגע ישיר אפשר להרגיש.
לפעמים חמש דקות כאלה ביום אחד זה מה שמחזיק אותי בחיים. לפעמים זה אפילו פחות ואיכשהו זה מספיק.
בחוץ הולך ונגמר השקט. משאיות וקטנועים ומישהו מתעטש מהבניין הסמוך. אחר כך ילד צועק והציפור ממשיכה לקרוא מהחלון השני. משק כנפיים של יונה וצליל של צמיגים על הכביש.
שקט לי ואני לא רוצה לעשות תוכניות.