יומן

במהלך הפגישה היא אמרה לי שהיא חושבת עלי הרבה מאוד, וגם דואגת. ולפעמים מתייעצת לגבי. התפלאתי ואז לא היו לי מחשבות. היא שאלה אז על מה אני חושבת וכשעניתי לה שסתם צפתי היא אמרה שבעיניה זה משמעותי שדווקא אחרי שהיא אמרה, התנתקתי. שזה אולי הרבה מדי בשבילי לשמוע את מה שהיא אמרה.
וזה נכון. קשה לי להכיל מילים כאלו, ישירות כל כך, פשוטות כל כך, של איכפתיות. ידיעת היותי משמעותית בתוך הקיום של אדם אחר, משאירה אותי המומה.
זו משאת נפש כל כך גדולה, ממש פנטסטית עבורי, עד שבהתממשות שלה אני נעלמת.
והנה דבר אחד שבו המציאות עולה בעוצמתה על האידאל בכל כך הרבה צורות.

בסוף הפגישה היא שאלה אותי איך אני מרגישה עכשיו וכרגיל, לא ידעתי מה לומר, איך אני מרגישה. ואז בהבזק של היזכרות, הרגשתי את הגוף שלי. תחושות בעוצמה בינונית אני נוטה להרגיש בירכיים. הבנתי שיש בי מתח. יכולתי אז להבין מה אני מרגישה, ואז יכולתי גם להרגיש, רגשית. זאת דרך מיוחדת ונפלאה עבור אנשים כמוני שהרגשות שלהם מסתתרים מפניהם.