יומן

עוד מעט אני עוזבת את הבית שגרתי בו בשנים האחרונות, ואת העיר גם.
זאת כנראה תהייה הפעם האחרונה שאכתוב מהדירה הזאת.
הבטן שלי הולכת וגדלה, עגולה עגולה, ואני מרגישה את התנועות של התינוקת שלנו בתוכי.
בינתיים כל הבדיקות טובות ואני מקווה שזה ימשיך ככה. יותר מהכל אני מקווה שתהייה לה שמחת חיים. אני זוכרת שפעם שאלתי את אמא שלי על התקופה שבה היא הייתה בהריון איתי בבטן. שאלתי אם היא זוכרת אם היו לה קשיים ספציפיים באותה תקופה, אז אני כותבת כאן כדי לזכור לספר לה אם תרצה, שהאלרגיה שלי החריפה כשהיא הייתה בבטן שלי ושישנתי המון. אני רוצה לזכור גם שהיו לי חלומות שבהם מתתי והמשכתי כרוח רפאים אחרי המוות. לזכור גם שלי ולאבא שלה היה המון סקס ושהוא היה נפלא ומשוחרר ומלא בהומור וחום.
אני צריכה לכתוב כדי לזכור. רגשות עדינים זה לא מסוג הדברים שחוזרים ומשחזרים, צריך בכתב, על פה לא ילך.