לפני 10 שנים. 21 בדצמבר 2013 בשעה 12:36
בכל פעם שאני נזכרת בעבר שלי, אני מתמלאת בתחושת בושה כל כך עמוקה שבא לי להתחבא.
אני בשנת ה-40 לחיי עכשיו. נדיר שאני נזכרת בעבר. אני לא מדברת על היזכרות טכנית, אלא על איזה שטף של רגעים שמגיעים באמצע הלילה, ומסתדרים אחד אחרי השני באופן כזה שאיא אפשר שלא להתמלא בתחושה הזאת של הבושה.
כל כך הרבה חרטות יש לי שזה מדהים אותי לחשוב עד כמה בן אדם יכול להיות חסר מודעות עצמית ברגע נתון, ועדיין לחשוב שהוא מבין בכלל מה שהוא עושה.
בבוקר למחרת ההיזכרות, כמו היום למשל, הפרטים כבר נעלמו וגם התחושה עמומה מאוד. כמו שאריות של חלום שמשאיר אחריו רק תחושה חזקה שמשהו חשוב עבר לי בראש, אבל שום דבר קונקרטי לא מצליח להסביר את העצמה של ההרגשה.