לא מבין את הקטע הזה של אוננות כל שעה.
למה זה טוב?
זאת אומרת, זה עשוי להיות מאד טוב בחלק מהזמן. בעברי הלא רחוק למדתי שאוננות הינה גירוי לזין בכדי להגיע לפורקן.
קיימים שני סוגי הנאות מאוננות:
הראשון - הדרך, עצם המגע, החיכוך הנעים בזין המזרים דם ומקשיח אותו ומלווה בפנטזיות חשק.
השני - המטרה, עצם הפורקן, ההתפרצות החזקה, איבוד השליטה והרפיית השרירים.
מהי ההנאה שיש לה (או לי) מחיכוך החוזר על עצמו מדי שעה ומאבד מעוצמת הריגוש שקיים במגע? מה המיוחד בדרישה הזאת המחייבת מגע הולך ומתחזק בכדי להגיע לסף הגמירה?
לצד זה מאין צומחת ההנאה של דחיית הסיפוק עוד ועוד תוך כדי העצמתו והבאתו עד לנקודה שבה ריפרוף ריסים או משב בריזת ים קייצית עלולים להביאני לאביונה?
ולא, לא מסתפקת בזה מרותה כי בשעונה יש עוד שעה ועוד שעה וחוזר חלילה.
מילא להתאפק בימי חול ולמנות את הימים עד בא המלכה, שבת המלכה. אך משזו הגיעה מדוע להביאני לסף גירוי מטורף שכזה בו אני נמנע מלהחזיק את הזין שלא לצורך גם לשם ניעור הטיפות האחרונות בהשתנה.
מהי ההנאה בכל זה?
והשאלה החשובה יותר זה לא מהי אלא אמתי?
לפני 16 שנים. 10 באוגוסט 2008 בשעה 18:28
